המשמעות לעולם לא הייתה נסתרת מעיניו של אלון
הוא ידע בדיוק מה היא.
הוא ידע למה ייצרו אותו הוריו, ומדוע מזיק אותו הטבע בחיים
עדיין למרות כל המחשבות שעוברות לו בראש.
זאת לא הפעם הראשונה שהוא חשב על זה האמת היא שכל הזמן הוא
חושב, רק חושב.
איך זה שההורים נתנו לו שם כזה אלון שזה עץ חזק ותמיר גבוה
וירוק ועבה, והוא כזה קטן לא חזק, בכלל לא חזק אפילו יש אומרים
חלש
מה הם חשבו לעצמם לקרוא לו ככה הרי זה ידוע שאם קוראים לך בשם
לאולם לא תגשים את משמעותו.
אילנה ישבה בחדר ובהתה בחלון, בחוץ ירד גשם, נראה שהחורף מגיע
במלוא אונו, אבל אותה זה לא עניין היא רק חשבה על אונו של
אלון.
היא תמיד דאגה לאלון, תמיד הזהירה אותו מהתוצאות של מחשבותיו
של מעשיו, בסתר היא היתה מאוהבת בו, והוא לא ידע, או לא שם לב,
או התעלם, אותו העסיקו בעיקר כל מיני ילדות בנות 16-17 שהולכות
ברחובות העיר כמו נסיכות עם חזה מנופך ומכנסיים קצרים.
פתאום הגשם הפסיק היא החליטה לצאת לטיול לנשום אויר קצת, החדר
שלה היה מחניק חסר חיים קר קצת, באמת לא חדר של ילדה, אישה בת
16 לא היו על הקירות פוסטרים של כל מיני כוכבים גבריים חסונים
וסקסיים, לא היו לבבות ורודים, לא ביו ספרים ולא חוברות ממש לא
היה כלום, רק מיטה צרה ומחשב מיושן בפינת החדר, לכל מי שהיה
נכנס לחדר לא היה מנחש שחיה פה נערה בת 17, אבל אותה לא עניינו
הדברים האלו, אותה רק עניין מתי אלון יכנס לחדר היא חלמה על זה
כל הזמן, בלילות היא היו לה חלומות עליו, איך הם ביחד, איך הוא
מנשק אותה בלהט ואז היא היתה מתאוררת ובוכה.
אלון בדיוק סיים ללמוד אצל המורה למתמטיקה, היה לו תגבור
במתמטיקה, זאת השנה האחרונה בבית ספר ועוד מעט יש מבחן בגרות
אבל הוא לא ממש צריך עזרה הוא יודע הכל מצוין, הציונים שלו
נמוכים רק בגלל שהוא רוצה.
הוא שם כי המורה מורן היא בת 25 היא צעירה ויפה, לדעתו היא
יכולה לשחק בהוליווד ולהצליח הוא דווקא היה מעדיף שהיא תשחק
בסרטים מסוג אחר.
הוא מכניס את המפתח לחור והרכב משמיע קולות, משחרר את הברקס
ונוסע, הרחובות שקטים אין איש אולי כמה חתולים וילדות בנות
12-13 מטילות וצוחקות, לרגע הוא מפנה את המבט שמאלה ורואה דמות
מוכרת, כן עכשיו זה ברור לו זאת אילנה, הוא היתה הבת הראשונה
שהוא הכיר עוד בגן הוא היה בן 4 והיא שנה מתחתיו ומאז הם חברים
טובים, היא הייתה רוצה יותר והוא לא יודע על זה.
אילנה טיילה לה ברחובות בחוץ קר ובתוך הלב שלה קפוא, היא
הסתכלה לצדדים וראתה שהיא לבד, היא הייתה כבר בדרך חזרה הביתה
לישון או אולי לאול מרק ואז לישון יש מחר בית ספר. היא שמה את
הרגל על הכביש והתכוונה לעבור במעבר חצייה היא לא שמה לב
לאורות שמגיעים במהירות הוא שלא היה לה אכפת מהם כל כך.
זה היה ממש מהר האורות של המכונית כיבו את האורות של החיים ואז
הגיע האור של המנהרה, זה היה בדיוק כמו שבסרטים כמו שמספרים
מין אור חזק ולבן כזה וזה קרה לה עכשיו אלי קצת מוקדם בחיים כי
היא רק בת 16 אבל בשבעלה זה היה בזמן, היא הרגישה זקנה , היא
הרגישה שיש לה משמעות בחיים והיא כבר מימשה אותה, ועכשיו הגיע
הזמן ללכת ולתת למישהו אחר להוולד לעולם הזה.
בשביל אלון זה היה כל כך מהר הוא הסתכל ימינה ראה אותה ופתאום
היא הייתה לפניו ועברה עוד שניה היא הייתה מתחתיו, רק חבל
שביניהם יש גם מכונית, לא היה לו מה לעשות, הוא נסע כמו שהחוק
מרשה לפחות ככה אמרו השוטרים חודש אחר כך, אבל בשביל אלון
ואילנה זה לא שינה דבר שניהם היו פה, לשניהם הייתה משמעות
לחיים ועכשיו אילנה מתחת לאדמה אחרי שהיא הייתה מתחת לרכב
ואלון, אלון מתחת לאדמה, כי חצי שעה בלי אילנה הספיקה לו, אמא
שלו מצאה אותו בבוקר בחדר כשחבל מסביב לראש ושכל האויר שהיה לו
בפנים, כל האושר והשמחה כבר הלכו משם מזמן עכשיו הם במקום אחר
אבל גם שם לא השתנה דבר
אלון עדיין מסתכל על מלאכיות צעירות ויפות ואילנה נמצאת בצד
מסתכלת עליו תומכת בו ובסתר עדיין מאוהבת והוא לא ידע את זה
לעולם
ומה הייתה המטרה שלהם בעולם של החיים לא נדע לעולם.