הבעיה היא שיש לי כנפיים.
כשקשה לי אני עפה מכאן.
אני נוחתת במקום
שקל, ונוח, וטוב
אני משיגה שם כל שאחפוץ ללא מאמץ.
כשנגמר, אני פורשת כנפיי
ועפה מכאן.
בורחת אל מקום טוב יותר.
ובורחת.
מעריכים אותי.
הם לא יודעים
שברגע שזה יפסיק לבוא לי בקלות,
אני אפרוש כנפיי ואעוף הלאה.
הם לא קולטים שזה ניצול מוצלח של נסיבות.
הם לא מבינים.
מחכה (לשווא)
לזה שיעקור לי את הכנפיים.
מטומטמת!
איש לא יעשה זאת בשבילך!
גם אני לא.
אמור להיות מוגדר כמונולוג... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.