ומבעד לתלים עשויי הצללים עוד ילחשו תילי תילים של חשכה
מאובקת
ובין הבקעים במדרונות התלים זועקים אנשים אכולי צלמוות
"עצור!"
אל אבנים בוערות אש מתכת המתגלגלות לקראתם, רושפות למחוצם.
אך ארור היגן על חירבון שזה מכבר חרב, כי לנצח אפוף הוא עצבת
ודוק של דלות קיום שאין בה די.

דלתות העולם נטרקו זה מכבר
בשאון מחריש כל אוזן אף של כבד אוזניים.
שלשלאות עבותות נכרכו - -

לכוד הוא אדם. ומר צחוק האירוניה: "כעת לעולם סוף דבר
בראשיתו".
והולכים הרגשות [שליטי האדם] אנה ואנה וגבם שחוח ועיינהם
אומרות קינה
ונמחות ונמהלות בתוהו, במערבולת מסחררת,
אל תוך תהום מבצבץ מבעד לאדמות השאול בהם הוגלו, מבצבץ בשולי
שוליים,
ונותרים הם בינות האדוה בשלוליות
עד יקוף בהם דמה של כל מיתה.