שלום, אני רוצה שתכירו את 'ביחד'. יניב היה אומר שזאת סתם
מחברת, אבל אני חושב שהוא טועה. 'ביחד' חבר טוב שלי.
אני קורא לו ככה, כי תמיד כשאני פותח אותו אני מרגיש ביחד.
יניב אומר שזה יומן, אבל אני חושב שהוא טועה. ביומן מספרים את
כל מה שקורה לך, אבל ב'ביחד' אני כותב רק את הדברים הטובים.
תמיד כשרע לי, אני פותח את 'ביחד' וקורא קצת. אני הכי אוהב את
הסיפור על הלונה פארק, כי הגלגל הענק גורם לי להרגיש גדול כל
פעם מחדש. פעם אחת קראתי את הסיפור ונורא התרגשתי, אז רצתי
לדבר עם אמא על הלונה פארק. שאלתי אותה אם היא זוכרת שהיינו
בלונה פארק, ואם היא זוכרת כמה נהנתי, כי הכי חשוב זה מה
זוכרים עליך, לא מה שאתה יודע. אז היא אמרה לי שכן, אבל לא
נהנתי כי פחדתי והיתה לי בחילה. היא שיקרה.
סיפרתי לה על 'ביחד', והיא אמרה שזה נקרא זיכרון סלקטיבי. לא
הבנתי מה זה, אז היא הסבירה לי. "סלק-טיבי", היא אמרה. אבל
עדין לא הבנתי, ואני חושב שהיא בכלל טועה.
אתמול שאלתי אותה שוב אם היא זוכרת שפעם, מזמן, היינו בלונה
פארק. היא אמרה שהיא זוכרת בערך. כששאלתי אותה אם נהנתי היא
אמרה שכנראה שכן, אבל היא לא זוכרת. זה היה לי נורא כיף, כי
היא לא שיקרה.
אמא אולי גדולה, אבל היא לא זוכרת דברים כיפיים, כי לאמא אין
חבר כזה, שיספר לה מתי שהיא רוצה על דברים כיפיים שהיא עשתה,
אז היא לא זוכרת, וזה כאילו שהיא לא עשתה אף פעם דבר כיפי
בחיים שלה.
אולי אני אתן לה לקרוא ב'ביחד', וככה גם היא תזכור כמה כיף היה
לי בלונה פארק. באמת, נורא נהנתי.