אחרי הרבה מאד זמן שלא כתבתי, או לפחות שלא עלה שום דבר חדש
לבמה הזו. הנה אני מוצא את עצמי שנית יושב בבוקר וכותב את
מחשבותיי, כפי שכבר כתבתי מספר פעמים, לפחות אני חושב שכבר
כתבתי, אני מוצא את עצמי רוב חיי בורח מכל עימות שבא מולי, אם
זה הדבר הכי קטן או הכי גדול, אני מוצא את עצמי בורח מפניו כמו
אנטילופה שבורחת מאריה. לפני כמה זמן החלטתי שאני מתחיל ללמוד,
שאני עושה תאוריה, שאני מתחיל לעבוד וקונה לי את הדברים שתמיד
רציתי. אני אספר סיפור נחמד, היו שלושה עורבים על גדר, שניים
מהם החליטו לעוף. כמה עורבים נשארו על הגדר??

ובכן נשארו שלושה, יש הבדל גדול בין להחליט ולבצע, אני כבר מעל
שנה מחליט החלטות שונות, ולא מבצע אותן, מה שמביא אותי לחוסר
סיפוק ממשי מאד בחיי. לא משנה שיש לי חברה נהדרת, משפחה אוהבת,
אבא שיכול לכלכל את המשפחה גם אם ההורים שלי גרושים. כל זה לא
נחשב, כל מה שחופשר בנשמתי זה החוסר המחוייבות שלי לעצמי.
לפחות עד לא מזמן, לא מזמן החלטתי שאני איני מצהיר יותר בפני
אף אחד את תוכניותי או את החלטותיי, ומאז שאני מבצע את החלטה
זו, אני מוצא את עצמי מצליחן אמיתי, נרשמתי לבגרויות שאני צריך
להשלים, עברתי תאוריה, אני בדרך לטסט פנימי בערך אחרי שבוע של
שיעורים, אני מצאתי עבודה נהדרת בתמיכה טכנית, וכמה שזה ישמע
מופץ, היקום בא לקראתי בדרכים שקשה לתאר, כאילו שכל השתלשלות
האירועים ביום יום, נועדה בשבילי. הכל נופל בדיוק במקום, עכשיו
פתאום נפתחו עיניי לגבי הרבה מאד דברים שונים בחיי היום יום.

פתאום אני קם ב-8 בבוקר, ולא ב-2 בצהריים. כמה זה נשמע מטופש
אין לכם מושג עד כמה יש לעניין הזה השפעה על אדם, אם אני אקום
ב-2 בצהריים, לא רק שאני ביזבזתי חצי יום, אלא גם אם אני אעשה
הרבה מ-2 בצהריים ועד שאלך לישון, אני ארגיש שלא עשיתי כלום.
לקום ב-8 בבוקר הביא אותי להרגשה שהימים ארוכים יותר, רגועים
יותר ואני יכול להספיק מלא מלא דברים ביום אחד פשוט. דבר שני,
התחלתי לסדר לי את הרגלי האכילה, לא יאמן כמה זה משפיע, לפני
כן הייתי חי על קפה וסיגריות. היום אני אוכל כיד המלך, וכאשר
אני אוכל, האוכל נהדר. פשוט אי אפשר לתאר כמה זה חשוב כאשר
אוכלים להיות בתוך האוכל ולא להיות לחוצים. כאשר אנו חושבים על
מה אנו אוכלים, וכיצד, האוכל נעשה נהדר, כל ביס זה גן עדן.
אפרופו אמרתי סיגריות, הפחתתי משמעותית עם העישון, אני מוצא את
עצמי לא זקוק לסיגריה שעות רבות. והכל רק בעזרת זה שעמדתי
במחוייבות שלי לדבר כל כך טיפשי ופשוט. אחרי שמחליטים פשוט
מבצעים, אני חושב שאין צורך בכלל להגיע להחלטה, פשוט לעשות.
ההחלטה לא צריכה להפוך לשלב ביניים, אלא למשהו שבא בשנייה
ועובר בשנייה. במילים אחרות מצאתי את עצמי מצליחן אמיתי בחיי,
רק על ידי כך שאני ערני לסביבה שלי, יש לי סיפור מדהים
בשבילכם, הלכתי לעשות מבחן טכני לפני הראיון עבודה שלי בתמיכה
הטכנית. ובכן הגישו לי טופס שגוי, אחרי שמילאתי אותו, והייתי
מרוצה מעצמי שאני יודע כמעט הכל, הבנתי שזה לא המבחן הנכון, אז
החליפו לי אותו בנכון, בין ההחלפה למבחן האמיתי, נתקלתי בבחור
אחד שגם הוא בא לעשות את המבחן שמו ארכדי. שאלתי את ארכדי
שאלות מהמבחן שהיה לי (השגוי), ובכן לא הייתי עובר את המבחן
ההוא כי הכל היה טעות. ארכדי נתן לי את התשובות הנכונות,
קיבלתי את המבחן האמיתי ולמרבה הפתעתי, זה היה בדיוק כמו המבחן
השגוי פחות או יותר שאלה אחת שונה. הייתי כל כך מרוצה שלפני
כמה דקות קיבלתי את כל התשובות. עברתי את המבחן, והכניסו אותי
לראיון, ובכן, איך שאני נכנס לחדר, אני קולט בחורה בלונדינית
עם משקפיים, צעירה לא יותר מגיל-23. אחרי שיחה קצרה, ריתקתי
אותה לחלוטין. כמובן שהתקבלתי לעבודה. עכשיו תבינו, במשך שנה
וכמה חודשים אני הלכתי לראיונות במקומות מפוקפקים הרבה יותר
שלא צריך לדעת לעשות כלום, ולא התקבלתי. ההסבר הוא פשוט, מתי
שהחלטתי שאני רוצה לעבוד התקבלתי, ומתי שהחלטתי שאיני רוצה
לעבוד לא עבדתי. אין פשוט מכך, המחשבות שלי יצרו את המציאות
שאני חי בה, עכשיו אולי שמעתם את זה מיליון פעמים, וזה נראה
כמו משהו שאנו כבר יודעים, אך מדהימות אותי התוצאות השונות,
היקום פשוט מתגלגל לרגליי, כמו שטיח אדום למלך, כמו נתינים
שמשתחווים לאותו מלך. כאילו שהעולם הפך להיות הצגה אחת גדולה
שהכל בה בשבילי, אל תסתכלו על זה כמשהו אגואיסטי, או מתנשא.
פשוט החיים שלי הפכו להיות מקופסה קטנה של רחמים עצמיים, חוסר
ניסיון ואחיזה בפחד, לממלכה קסומה ויפה שבה אני יכול לעשות את
הכל, ולא משנה מה אני אצליח. למי שקורא את זה ועובר לו בראש
שזה קשור לאמונה בעצמי הוא טועה ובגדול. "אמונה בעצמי" אינו
משהו קיים, כי אמונה היא דבר חיצוני, אם אתה אומר "אני מאמין
בעצמי" אתה בעצם מחלק את עצמך לשניים, אתה מחלק את עצמך ל"אני"
ול-"עצמי". הדבר הזה שאני פועל איתו בחיים ושיפר לי אותם בכל
מובן נקרא "אמון בעצמי". אמון מלא ביכולות שלי כאדם, שיכול
להשיג כל שחפץ ליבו, והדרך היחידה להשיג את הדברים שאנו רוצים,
זה פשוט ללכת ולעשות. "כל לא, מקרב אותך לכן." כל טעות שאני
עושה מלמדת אותי הלאה, כל משבר שאני עובר הוא מתנה להסתכל
לחיים שלי וללמוד היכן אני שגיתי. הפחד מלטעות הוא מטופש
כשלעצמו, כי החיים מלאים בהחלטות שגויות ואין בזה דבר רע, הרי
ממה כבר עובד לך בחיים אתה לא תלמד כלום, רק מטעויות לומדים,
עליך לטעות כמה וכמה פעמים לפני שאתה תגיע להארה שאתה מסוגל
אחרת. לפני שתיהיה ער. עירנות היא המפתח, עירנות והתנסות.
ואיני מדבר על התנסות של מישהו אחר, כי לא משנה כמה אתה חושב
שתלמד מטעויות של אחרים, אינך יכול להיות בטוח שזו טעות עד שלא
תעשה את זה בעצמך, עשה כל דבר בעצמך, תשתמש בראש שלך בכדי
להבין כל מצב ומצב, ותפעל תמיד דרך האמת שלך ולפי ראות עיניך,
אין טעם להתפס בדברים חיצוניים כי משם אתה לא יכול להפיק כלום,
ידענות מביאה לחסימה כללית של האינטילגנציה הטבעית שלך, תשתמש
בשיקול דעת, אל תלך על עיוור כי אמרו לך לעשות זאת. צייתנות
היא דבר מגעיל, ואיני מתכוון גם שתמרוד בצורה של לעשות תמיד
הפוך ממה שאומרים לך כי גם זו צייתנות, צייתנות מביאה לדעיכה
של האינטילגנציה שלך, של האינטואיציה שלך, בעצם אתה הופך להיות
זומבי, מכונה מהלכת שקמה בבוקר בהרגשה זועפת, מעבירה עוד יום
בחיים והולכת לישון. מתי פעם אחרונה נהנת מהזריחה? ממשב רוח על
פנייך? מהעץ הירוק והמלבלב בחצר שלך? האם אי פעם היית שם כאשר
העלים נשרו מן העצים? כאשר הפרחים פרחו בחצר? האם אי פעם היית
חלק מהלילה או מהבוקר?
מתי פעם אחרונה שקמת בבוקר אמרת לעצמך "איזה יום נפלא, השמש על
פניי כמה שאני אוהב את עצמי" מתי פעם אחרונה אמרת לעצמך שאתה
אוהב את עצמך? מתי פעם אחרונה הסתכלת על פני אהובתך כאשר היא
ישנה, ופשוט הבנת כמה שהאהבה חזקה ביניכם?

תראו כמה דברים כל כך פשוטים אתם שכחתם, תראו כמה מכניים אתם,
לוקחים את החיים כמובן מאליו, כאילו שאם לא תכוון שעון לבוקר
השמש לא תזרח. תראו כמה אתם עסוקים בלשנוא, כמה אתם עסוקים
בלכעוס, בלקנא. ובמי אתם מקנאים? על מי אתם כועסים?

על עצממכם, על האנשים הכי יקרים שלכם, ומה אם ירד הלילה ולא
תהיה לך יותר ההזדמנות לומר להם שאתה אוהב אותם?, מה אם אחד
מהם ימות? מה אז?
אז יהיה מאוחר מדי, מתי שכחנו כמה העולם הזה יפה? מתי שכחנו
שיש עוד דברים חוץ מכסף. מפוליטיקה, ממלחמות.

העולם כולו צועד להתאבדות גלובלית רק מהסיבה שלקחנו את הכל
כמובן מאליו, אנו כל כך מסופקים במחשבה שאנחנו עירניים שלמעשה
אנו עיוורים לחלוטין לכך שאנו ישנים, כל תא ותא שלנו רווי
בשינה גם כאשר אנחנו ערים. תצאו מנוקדת ההנחה שאתם ישנים בחיים
שלכם, ישנים בכל המובנים, תפתחו את העירנות שלכם, את הלב שלכם.
אין דבר חשוב כמו הערך העליון של אהבה, של מילה טובה, של
חמלה.
התכונות האלה הן המעלות הגבוהות ביותר שלנו, ואנו מבזבזים את
זמננו על שנאה, כעס, אכזבה.

האחריות לחיינו היא שלנו ותו לא, אין אשמים. עלינו האחריות על
מה שקורה בחיינו, כל העולם ואנו בעצמנו אפשרויות.

הכירו בעצמכם כאפשרות, המחשבות שלנו יוצרות את המציאות שאנו
חיים בה. תארו לעצמכם כמה שנאה משפיעה על חייכם, כמה כעס משפיע
על חייכם, כמה הוא פוגע בכם. ואתם אלו שכועסים.

המחשבות שלנו יוצרות את המציאות בה אנו חיים.
המחשבות שלנו יש להם כוח מעל ומעבר לדימיון שלנו, השליטה היא
שלנו.

מחשבה קודמת לרגש, רגש ניתן לשליטה. הפסיקו להתכחש לעצמכם,
מגיע לכם לדעת יותר, מגיע לכם לתת אמון בעצמכם.
מגיע לכם לתת לעצמכם מתנה לחיים.