ועכשיו אני צונחת

וכל הדרך מהרהרת.

אני תוהה לעצמי

אם אתה שם,

אתה מוכן לתפוס אותי?

אני יכולה להיות רגועה?

אפשר להשען?

ולא אכפת לי אם ניפול יחד,

שהרי אז עדיין נהיה ביחד.

חוששת אני שתיקח צעד הצידה,

ותראה אותי מועדת.

איך אני, שסמכתי עליך שתהיה שם,

הושליתי באופן כה אכזרי.

וחצי חיוך יעלה על קצה שפתך,

ואפילו חצי החיוך לא הוגן.

באמת זה מה שמגיע לי?

אני לא מאמינה.


תן לי לדעת שאתה כאן,

תן לי להרגיש ביטחון.

אני צריכה לדעת,

שתתפוס אותי כשאפול.