איך זה שבכל הסיפורים תמיד קוראים לו "רועי"... ותמיד הוא זה
שישבור לך את הלב. מבלי שבכלל תבחיני, לאט לאט הוא יחדור עמוק
אל תוך הנשמה שלך ובבום אחד יהרוס הכל. ישאיר אחריו אלפי שברים
שייקח לך חודשים לאסוף. אז למה תמיד לקרוא לו רועי? למה תמיד
הוא צריך להיות גבוה, ושהחיבוק שלו יהיה מושלם. למה תמיד הוא
יהיה צודק ואת תרגישי כאילו אין חיים אחריו? כי את יודעת מה?
יש! ואולי הם אפילו הרבה יותר טובים... אולי תגלי שאת יודעת
להיות לבד, אולי פתאום תתחילי לשיר אולי לצייר. עזבי את כל
הבולשיט של "זה יעשה אותך חזקה יותר" כי הדבר היחידי שישתנה בך
הוא שרמת הציניות שלך תגדל פלאים. אולי תאבדי גם קצת מהנאיביות
הזאת שכל כך מאפיינת אותך, אולי אפילו תפסיקי לחלום על בית עם
גינה קטנה בקצה המושב. ומי אמר שזה יעשה לך רע? שהאידיאל של
בית וכלב ושלושה ילדים הוא לא טיפה מעוות. אז אחרי רועי יבואו
גם אלירן ועומר וטל ומתן ואחריהם יבוא אורן. ולא משנה מה, בכל
התחלה חדשה, בכל נשיקה ראשונה, בכל פעם שתיכנסו למיטה, תיזכרי
בו - ב"רועי" הראשון שלך. זה שאהבת בפעם הראשונה, זה ששבר לך
את הלב בפעם הראשונה ושאחרי זה עוד הצליח לשכנע אותך שזה
באשמתך.