מילים, לחן, עבוד ובצוע: עודד זמיר
שליחי השטן, אנשי המדמנה והחלאה, תחת כל עץ רענן. מי היה מאמין
שמכת הסמים תגיע לכל פינה.
השיר הזה נגזר ממציאות עגומה ברחוב של בני טובים שהפכו להיות
בני טובעים. במו שתי עיני השש שש ראיתי ונהלמתי אבל לא נאלמתי
ולא נעלמתי.
טרוריסטים מחוץ, ריקבון בשלטון וסמים מכלים מבית-מה כבר
נישאר?
מי שלא מסכים - שיקום ושלא יוכל לשבת יותר!
מידי פעם מגיעים,
טיפוסים על אופנועים.
בפיצה הם פותחים שולחן,
סיגריות בירה, כל הזמן.
מסטלבטים שעה או שתיים,
לוחצים בקבוק או שניים.
כמה חברה מהרחוב,
תופסים ליד שולחן קרוב.
הם כמעט לא מדברים,
הכל עובר ברמזים.
אני רואה מהצד,
דברים עוברים מיד-ליד.
אחרי שבוע שעבר,
אותו ספור, אתו דבר.
אוכלים שותים ומעשנים,
מיד-ליד, עוברים דברים.
מה קורה שם? מה הולך?
דן מביט ומחייך.
לא יודע מה עושים?
אלה סוחרי סמים!
מי היה מאמין
שיכלו כל הקיצים.
מלעונים בכל מקום,
זו מציאות! זה לא חלום.
הורים, אחים, אחיות,
אל תחיו באשליות!
כי אלו החלאות,
מתרבים כמו פטריות.
נחזיק ידים יחד,
נקרע להם ת'תחת.
הם גרועים מהסרטן,
הם שליחים של השטן!
|