העיוור שוקל בידו את העובדות, כפי שהאדם הרואה לא יוכל לעולם,
מעצם ראייתו את העולם. זוהי הקללה הרובצת עלינו, הכובלת אותנו
למישור הגשמי, מונעת מאיתנו את ההנאה שבלהתבונן בלא להסתכל,
להבין בלא לדעת, ושוללת מאיתנו את האמת. אותה אמת, שקופה לאלו
אשר אות קלון על גופם, כפס של דם על דלתות עבדים, גרם לזעם
האלוהים לפסוח עליהם. קללה זו נעוצה בפיתוי, אשר מעניק את
אפשרות הבחירה שלא לראות את האדם כמות שהוא, אלא להתבונן במבט
שטחי וחטוף ולהחמיץ בכך את היופי המוסתר. ההשלכה של הדבר היא
ראייה לא נכונה של המציאות, ואם רק עבור העצלנות הגלומה במבט
המזלזל שקוללנו בו. אינני מאמין כי מאז ימיה המיתולוגיים של
המיתולוגיה היוונית היה נהיר יותר הרעיון של הקושי הגלום
ביכולת לראות, אשר למעשה מעניק את היכולת לטעות. עצם הבחירה
מעניקה לנו את האפשרות לטעות, לחיות עם הטעות ולהענש עליה. זהו
חטאנו הגדול, חטא ההיבריס, כפי שמוצג בסיפור אנטיגונה. אולם
אינני מבקש לזרוע אמת חדשה לתוך מחזה ששגור בדפי הזמן, אלא
להטיל אור על נקודת חושך, אחת אשר לדעתי ההתייחסות אליה, כחלק
אינטגרלי ומהותי ממוסר ההשכל של המחזה, לוקה בחסר. בעוד
הדמויות, עגולות ככל שיהיו, נלחמו בעצמם יותר מאחת בשנייה, עקב
חוסר יכולתם לראות את המציאות כפי שהיא מבקשת להציג את עצמה,
מתגלה אלינו כקוראים דמותו של הנביא טריסיאס - עיוור. מבט שגוי
וחטוף מצידנו מוכח על טעותו, כאשר הנביא המוצג כבעל מום, קרי -
עוור, מתגלה כבעל יכולות אדירות מאלו אשר יכולים לראות. ראייתו
אמנם טמונה בהבנתו את נפש האדם, וזאתי ניתן לראות לא באמצעות
העיניים, אלא בדרך בא האדם מציג את עצמו, ומציג את עברו. כך
היה מקרהו של קריאון. מפאת קלונו המולד, לטריסיאס לא היתה
היכולת לשפוט את קריאון לפי צורתו ומראהו, אולם לא היה צורך
בכך, מפני שמעצם הצגתו של קריאון את עברו, ואת דרך חשיבתו
השגויה והגאוותנית משהו, טריסיאס ראה אל תוך נפשו, כפי שאחר,
בעל קלון הראייה, לא יכל. לפיכך זוהי לא ההתרשמות אותה אנו
רוכשים באמצעות ראייתנו, אשר מגדירה את יופיו של האחד, אלא
ההתרשמות הנבנית ע"י הצגתו של האדם את עצמו, שמעניקה לנו מבט
כולל ושלם על נפשו של האדם. זוהי הדרך האמיתית, בה עלינו להביט
על העולם ועל הבריאות, וזהו היופי האמיתי אשר עלינו לאמץ,
בבואנו לשפוט את האדם, ואת מעשיו.
אם נחזור לעצם הראייה, האפשרות שניתנה לנו - הבחירה בין לראות
את האדם כפי שהוא מוצג, או כפי שהוא בוחר להציג את עצמו, היא
המקור למזורנו. אולם מכיוון שהבחירה באה מאיתנו, היא מהווה גם
את הפתח להצלה, אם נחפוץ בכך, להתעלות מעבר לראיית העולם כפי
שהוא מוצג אלינו, ולהבין ולאמץ את האפשרות הנכונה מבין השתיים
ולהתבונן אל תוך הנפש, אל תוך הנוף, ואל תוך יופיו האמיתי של
האדם. |