(קטעים נבחרים ממחזה שלא היה)

הזמן עובר מעל מרפסת בעיר,
הילד-לא-ילד עדיין צעיר,
לא יצא לעולם, לא ניסה, לא ניכווה,
סתם יושב לו בחדר, חולם אהבה.

הו לורד אני מפחד,
לא תוכננתי להתמודד,
לא בחרתי להיוולד,
עכשיו הנח לי להתבודד.

ויום אחד הוא קם ועזב הכל,
את המרפסת בחדר הלא גדול,
יצא אל בין גלגלי המכוניות,
אל הכבישים, הספסלים, והמדרכות.

הו לורד אני לא לבד,
היא עומדת כאן, צופה מהצד,
במבטה אותי היא מלווה,
לא סיפרת לי שזאת אהבה.

ההיסטוריה תספר מה ילד היום,
אולי הוא יתבגר כאן על המקום,
אולי הוא ישאר ילדותי לעולם,
ואולי בכלל הילד נעלם?

הו לורד מה זה קורה,
לא חשבתי להיות הורה,
פתאום זה בא לי בבת אחת,
להיות אבא-ילד עשוי ללא חת.


.
.
.
הו לורד סופי קרב,
כבר הספקתי להתאהב,
כבר הייתי בן ואב,
הנה הגעתי, קח אותי עכשיו.

הו לורד כמה טוב לחיות,
הגיע הזמן להחזיר מפתחות,
לסגור את הכל מאחורי,
וללכת אל האור שמאיר עלי.

סוף.