משמעות משמעות משמעות.
החיפוש אחריה, חיפוש כה מתמיד, מייגע בקיטצ'יותו הבלתי נסבלת.
אדם נולד, וסופו למות.
יאהב, ישנא, יתייאש ויצחק, וירבה לחפש אותה, בכל פינה.

אולי היא שוכנת אי שם, באהבה.
אהבת הבריות, אהבת השמיים, אהבת גבר אישה, אהבת המשפחה, אהבתי
אלייך, אהבתי ותאוותי אלייך, משמעות נכספת.
תמיד חסר משהו, אף פעם לא באמת מצאתי אדם ששלם ללא אהבה [אהבה
שאינה אפלטונית, כמובן]. תהא לו ככל שתהא מכל סוגיה אך אם אינה
קיימת בין המינים כאילו משמעותה מתעמעמת בחלל הייאוש והחיפוש
המתמיד.
אז מה זה באמת, אהבה רומנטית?
בולשיט.
זו תשוקה. אהבה יש בשפע, ובינו לבינה - ?
תשוקה. ניגודיות סכמאטית, דיכוטומיה עמוקה, פער שלעולם לא
ייסגר, רצון, צורך, תשוקה. לא אהבה.
אל נא נתרעמו עליי רוחותיכם והתחלתם בטיעונים שטחיים שלאהבה יש
המון משמעות ביחסים ועוד מיני רומנטיקה אופטימית, אני האחרונה
שתכחיש, אבל ההבדל, ההבדל של אהבה מיוחדת זו משאר האהבות, זה
העיקר.

יש יגידו במוות משמעותינו.
והן זה הגיוני, כי נולדנו למות, "יולדות בפישוק מעל הקבר".
והחיפוש, החיפוש נועד השארת חותמך.
"איציק מזרחי היה פה, טיול שנתי מחזור כ"א, 2002.
נו, אז מה?
אז יכירו אותך.
אבל אתה מת. אתה לא צופה מלמטה, למעלה, לא משנה. אתה מת,
ו"זבוב שמח על ריסך".

אז למה לנו באמת, לחיות?
"אם לא היה המוות הייתי מזמן מתאבד. בקפיצה, ירייה..."
כה מפחיד הוא ואפל, כה בלתי ידוע, ושפל, כה מנקר עיניים ומעורר
קנאה, בלתי ניתן להתמודדות, בלתי ניתן לשמיעה. המוות. החושקים
בבלתי נודע.

ואתה הולך ומחפש, ובוכה, ומחייך. מבכי לחיוך או מחיוך לבכי,
בתפנית חדה כאילו כל משאבייך היו נתונים להפניית המבט והסרת
המשקפיים, בין אם ורודים בין אם שחורים ובין אם אינם קיימים.
אתה מפנה את המבט מהעצב הנוראי וייסורי הנטישה, שנעשתה לבטח
[בין אם ורודים], או מן היופי הבלתי נדלה של העולם, הטוהר,
הקסם [בין אם שחורים], או שכל המשאבים מרוכזים להדחקת הדברים
עד לכלא קיימים, התעלמות מהרע - ואינו קיים, אך לוקח עימו את
הטוב. העיקר שכביכול כבר לא נשלחים הבזקים של אור או של דמעות,
וכבר לא מוזרמים זרמים חשמליים אל הלב. בין אם אינם קיימים.


ומה המשמעות פה, במונולוג חסר הטעם הזה, בעצם?
"והחוט, רבותי, איפה החוט ?..." ?!
פיזור הגיגים, רגשות, טענות ומענות, כעס, עצב, חיפוש.
גם אני אמשיך לחפש.
גם אני לא אמצא.
וגם אני אמות, בסוף.

הציטוטים לקוחים מתוך:
"מחכים לגודו" / סמואל בקט.
סלע אי שם / איציק מזרחי.
"הקיסר גוק" / חנוך לוין.
"אני שונא" / אביב גפן.
"ייסורי איוב" / חנוך לוין.