מגוחך לגדול בעולם שהכל ורוד בו, כביכול.
אני הולכת ברחוב ומביטה בילדים תמימים ומתוקים, הם גדלים כה
מהר,
ואינם יודעים מה מביאים החיים.
עכשיו במבט לאחור, אל העבר, יודעת שגם אני פעם הייתי תמימה ולא
ידעתי דבר. מסתכלת בעבר; כל כך אבסורד לגלות שכמעט כלום ממנו
לא נשאר. שנים אתה מכיר ובוטח באנשים שגדלו איתך, היו חבריך
בכל חווית ילדות שקרתה.
אך ברגע שאתה באמת מתבגר ומתפכח, אתה נחרד לגלות שכל זה נבל
כמו פרח.
בסוף מגלה רק לליבי שאנשים שמכירה זמן מה ועוד ארוכה הדרך
להתחלת חיינו המשותפים, אך הם חברי אמת וניפצו את בועתי. שכל
כך הרבה זמן האמנתי בחברים שגדלו איתי ואת כל ליבי השקעתי בם
ובגלל זה סבל מאוד ליבי. כולנו היינו תמימים ופאתטים, האמנו
שנשאר חברים טובים לעולמים. אך נמאס מכך שבוגדים בך ושאין לך
עוד מאיפה בנשמתך לתת שוב מחילה ל"חברך הטוב" מעברך. בכל זאת
אמורה להיות זו חברות, אך מתייאש כשגילית שבסוף החבר הוא
אויבך.
אז נכון התאכזבתי זה נכון שנפגעתי, אבל הכי נכון שלאחר הרבה
זמן את עצמי מצאתי. עם הזמן למדתי שוב לסמוך על אנשים חדשים,
שהם באמת חברים והם הרימו אותי מהאדמה. חבר אמיתי שבא ישר בעת
צרה, כמו שאני באתי אליכם, אך שהייתי זקוקה לעזרה נשארתי
בודדה.
חבר אמת שתמיד תומך וגם צריך אותך כמו שתמכתי בכל אחת מכן כל
שנה. אני כל כך ברת מזל שקמתי על רגליי ומצאתי שוב אמונה בברית
החברות שדרכה גיליתי את עצמי ושנאתי את מי שנתתי לכן לעשות
אותי.
ויודעת עכשיו שהחברות הזאת היא אמיתית והיא זו שעושה אותי
אמיתית במיוחד עם עצמי.

אז יש אמרה כזאת: "הראה לי את חבריך - ואומר לך מי אתה?"

אז אם הייתי מראה לכם את חברותי בעבר הייתם אומרים שאני הצל
שלהן always a yes women

אך אם אראה לכם את חבריי האדירים כיום תגידו שאני כבר לא
תקועה.

אז לחבריי האדירים אתם אנשים מדהימים והכי אמיתיים שיש