"נאט איפה היית לעזאזל כל הלילה?, אני מתה מדאגה לא יכולת
לפחות להתקשר"
"אני מצטערת דודה קייטי לא שמתי לב לשעה"
"איפה היית?"
"בבית הקברות"
קייטי ראתה שהעיניים של נטלי אדומות מבכי והיא ראתה שהיא על סף
דמעות גם עכשיו
"אני רק רוצה להתקלח ולישון, אני מצטערת"
נטלי עלתה לחדר שלה וקייטי הרהרה בשיחה ובמבט של נטלי הרבה
דברים לא הסתדרו לה והיא הרגישה שנטלי פגועה הרבה יותר ממה
שהיא הראתה אז היא עלתה אחריה לחדר.
כשקייטי נכנסה היא ראתה את נטלי בוכה והיא הלכה וחיבקה אותה.
"היי תירגעי חמודה שום דבר לא יכול להיות כזה גרוע תספרי לי מה
קרה בבקשה. אני לא אשפוט אותך, אני אנסה לעזור לך מבטיחה .
בבקשה תספרי לי איפה היית אתמול?"
"הייתי ממש מדוכת והרגשתי אבודה כל כך רציתי לברוח אז טומי לקח
אותי למסיבה"
"ושתית?"
"כן"
"הרבה?"
"כן. די הרבה"
"ואז?"
"אז הלכתי עם טומי לחדר ולא כל כך רציתי אבל... אבל הייתי
מסוחררת והוא היה משכנע אז..."
"שכבת איתו?"
"כן. אני מצטערת באמת הרגשתי כל כך רע."
"והוא התעלם ממך בבוקר?"
"כן. הוא אפילו לא הרגיש רע בגלל מה שהוא עשה רק בגלל התזמון
שלו - הוא לא רצה לצאת זבל חסר רגישות"
"אבל הוא יצא כזה בכל מקרה"
"הרגשתי כל כך נורא וכך כך רציתי את אמא אז הלכתי לבית קברות
וישבתי ובכיתי שעות, התנצלתי על שאכזבתי אותם התביישתי על כך
שאני לא יודעת איך להתמודד עם המצב, אני מצטערת אני כל כך
מצטערת"
נאט בכתה בחיקה של קייטי וקייטי הביטה מהחלון היא הרגישה כל כך
חסרת אונים היא רק עכשיו הבינה את גודל האחריות שנפלה עליה ואת
העובדה שהיא צריכה לבחור כל מילה בקפידה כי זה ישפיע על
ההתבגרות של נטלי, ופתאום קייטי כאילו הרגישה שאחותה איתה
וידעה מה לעשות או לפחות קיוותה שהיא יודעת.
"שו... תירגעי חמודה אין צורך לבכות אני מבינה אותך באמת שאני
מבינה, זה מצב שקשה להתמודד איתו ואת ביקשת תמיכה על מישהו
שסמכת עליו אין לך במה להתבייש רק הוא צריך להתבייש, הוא ניצל
את החולשה שלך והפעיל אותה לטובתו. מקרה אחד בודד זה לא סיבה
לאכזבה את בשום אופן לא אכזבה ומה שנעשה זה שנסלח על הטעות הזו
ונלמד ממנה נכון?"
"כן, אני מניחה"
"זו הילדה שלי, נאט אתם נזהרתם?"
"אני לא זוכרת כל כך דודה קייטי אני חושבת שכן אבל הכל כל כך
מעורפל."
"אוקיי אז הילדים אצל חברים אז אנחנו נלך לרופאת נשים ניתן לך
את גלולת היום שאחרי ונעשה לנו יום של בנות. תוכלי לעזור לי
להתכונן להערב."
"דודה קייט אני כבר לא יכולה פה יותר הכל כל כך כואב אני
מרגישה כאילו אני מתה כל פעם מחדש - כאילו זה סובב אותי כל פעם
שאני הולכת ברחוב, שאני חוזרת הביתה, אני מתה לברוח."
"אני בהחלט מבינה אותך ואני עובדת על פתרון."
"את לא תעזבי אותנו, נכון?"
"ברור שלא, אבל אני כן אעזוב וחשבתי שעדיף לכולם אם תבואו אליי
- רציתי לדבר איתכם היום רק פחדתי שזה יערער אתכם."
"אני חושבת שזה מה שסוף סוף ייצב אותנו."
נאט וקייטי הלכו לרופאה ואז קנו דברים ולארוחת ערב הכינו את
האוכל האהוב על ריקי וכפי שקייטי חשדה הוא שאל את רוב השאלות
בניגוד לנאט שחבריה איכזבו אותה והיא התבודדה, אצל ריקי חבריו
ממש הצילו אותו ולו יהיה קשה עכשיו המעבר והוא שאל את רוב
השאלות.
"נצטרך ללכת ללמוד שם?"
"כן ריקי. יש שם בתי ספר נהדרים ואני מבטיחה שאני אביא אתכם
לפה לבקר הרבה ואשלח חברים שלכם לשם בתנאי שההורים שלהם יסכימו
כמובן."
"איפה נגור שם?"
"ראית את הבית שלי ריקי יש שם מספיק מקום למטה יש את 2 המשרדים
וחדר אורחים זה יהיו החדרים שלך של נטלי ואיימי ולמעלה יש עוד
3 חדרי שינה לג'וני ולי כמובן."
"אז קווין הלך לסדר את הבית לרוקן את המשרדים?"
"לא בדיוק שאנחנו נלך לשם, נסדר את הבית לא עדיף לך לסדר לך את
החדר כמו שאתה מעדיף."
קייטי רצתה נואשות לברוח מהנושא של קווין היא לא הייתה עוד
מוכנה להודות בסוף הנישואים שלהם, אבל היא נשבעה שלילדים היא
תגיד רק אמת מצידה זו הדרך היחידה לגדל ילדים בכנות בלבד - בכל
אופן היא לא האמינה בשקרים יש להם נטייה תמידית להדביק אותך.
"אז למה דוד קווין עזב?"
"בבקשה ילדים אל תשאלו על דוד קווין אוקיי הפעם תעזבו את זה
כך, כרגע לכו לארוז יום ראשון יבואו המובילים ונעמיד את הבית
למכירה."
"אני לא יכול אם אני צריך לעזוב את כל מה שאני מכיר ואוהב אז
אני רוצה לדעת לאן אני עובר, אבא תמיד היה אומר אל תלך לאף
כיוון בעיניים סגורות הרבה יותר קל לראות דלת נפתחת אם העיניים
פתוחות."
"דוד קווין עזב את הבית זה למה הוא הלך מוקדם. היו לנו בעיות
כבר זמן מה ורבנו המון בזמן האחרון, לפני חודש החלטנו להפרד
אבל אז היה האסון עם ההורים שלכם אז הוא עזר לי ותמך בי אבל זה
לא מספיק כדי להציל את הנישואים שלנו."
"אני מצטער דודה קייטי לא התכוונתי ללחוץ עלייך אני לפעמים
נוטה לעשות את זה."
"זה בסדר"
"אז רק עוד שאלה אחת את באמת רוצה בנו?"
"ברור! ריקי מה מניע אותך לשאול שאלה שכזו?"
"זה נראה כאילו את מעדיפה שנהיה רחוקים ממך אפילו בבית שמת את
איימי למטה למרות שיש לך חדר פנוי למעלה."
"ריקי איזה שטויות אתה מברבר לפעמים, החדר למעלה לא פנוי הוא
שמור"
"שמור למי?"
"לתינוק שלי למעשה, אני בהריון אבל כבר פחדתי שיותר מדי
שינויים יגרמו לך לחטוף שבץ."
"בהחלט לא. שינוי כזה מתקבל בשמחה, זה אולי גם ישנה את דעתו
של..."
"הגירושים היו החלטה שלי והתינוק לא משנה אותה, עכשיו בבקשה
בואו נעזוב את זה ונלך לישון ולארוז כי מחכה לנו שבוע עמוס."