[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








קייטי התחילה להכין את ארוחת הבוקר בתוכה היא ידעה שאם הילדים
יהיו כמוה לא יהיה להם תיאבון והיא ידעה שהם יצטרכו אנרגיה, אז
היא הציגה פנים אמיצות והלכה להעיר את הילדים.
הילדים היו מאד מופתעים לראות אותה ונטלי שאלה אותה ישירות
"ההורים החליטו לישון עד מאוחר הא?"
היא לא רצתה לשקר להם אבל זה לא היה הזמן לחדשות.
"תאכלו ואז נדבר"
"הייתי צריכה לדעת שתגברי עליי במתנה דודה קייטי אני הענקתי
להם ערב נטול ילדים ואת מעניקה להם חופשה"
קייטי חייכה אליה חיוך מאולץ ובזמן שהילדים אכלו הטלפון צלצל
ובצדו השני היה קווין
"איך את מחזיקה מעמד מותק?"
"איכשהו אני לא יודעת איך"
"סידרתי את הכל ההלוויה תהיה היום ב-14 אני אבוא עוד שעה לקחת
להם בגדים נשאר לי עוד לסיים לספר לעירייה וללכת לסבים של דין
למרות שהבנתי שהם מבוגרים מכדי להבין"
"אוקיי אני אבחר להם בגדים, תודה חמוד"
"אין בעיה תחזיקי מעמד"
"כן אני אנסה בדיוק התכוונתי ללכת לספר להם"
"את מעדיפה להמתין לי?"
"לא אני מעדיפה לעשות את זה לבד"
בזמן שקייטי סיימה את השיחה נטלי וריקי סידרו את השולחן
מסוקרנים
"דודה קייט טומי צריך לבוא לאסוף אותי עוד מעט זה בסדר נכון?"
נטלי שאל את קייטי בזמן שהיא סידרה, קייטי זיהתה את השם נאט
יצאה עם טומי כבר חודשיים אבל מג לא סבלה את הבחור היא חשבה
שהוא ערמומי ומנסה לנצל את נטלי.
בכל אופן קייטי העדיפה להתעלם מהשאלה ולעבור לנושא שממנו כל כך
רצתה לברוח.
"ילדים בואו לסלון אני צריכה לדבר איתכם"
איימי כבר רצה לסלון ונטלי הרימה את ג'וני והלכה יחד עם ריקי
בפחד. כשנטלי ישבה מול פניהם הצעירות של אחייניה היא חיפשה
בתוכה את המילים ואת הכוח לבטא אותם.
"ילדים, אתמול לא באמת נפגשתי עם ההורים שלכם, הייתה להם תאונה
והרופא מהביה"ח התקשר אליי ואמר לי את החדשות הרעות. אני
מצטערת חמודים אבל ההורים שלכם נהרגו בתאונה אתמול בלילה"
קייטי ראתה את ההלם והצער מכים על הילדים, הדמעות התגלגלו
לנטלי וריקי על הפנים ואיימי לא הבינה את המהומה היא פנתה אל
קייטי בתמימות מוחלטת.
"דודה קייטי מה זה נהרגו?"
"אוי מתוקה, זה אומר שהם הלכו לגן עדן"
"הם יחזרו?"
"לא מתוקה הם לא יחזרו יותר"
"אז אני לא אראה אותם אף פעם?"
"הם תמיד יהיו בזיכרון שלך כל הרגעים היפים שחלקתם ביחד והם
תמיד יהיו בלב שלך כל האהבה שחלקתם ביניכם כל הרגשות האלה לא
ייעלמו. ויום אחד שכבר תהיי נורא זקנה אז תגיעי לגן עדן
ותיפגשי איתם שוב"
"כמו שעכשיו הם יהיו עם סבא וסבתא?"
"כן. ואני בטוחה שהם כולם שומרים עלינו משם"
קייטי הרימה את איימי וישבה בין ריקי לנטלי היא כרכה את
הזרועות שלה סביבם, אבל ריקי ברח לחדר שלו צורח שזה לא הוגן,
ג'וני כאילו הרגע רק הבין התחיל לבכות ונטלי שהחזיקה אותו בכתה
גם. קייטי הרגישה חנוקה והיא לא ידעה את מי להרגיע ואיך, זה
היה הרגע בו טומי וקווין נכנסו.
טומי הלך וחיבק את נטלי וקווין הרים את ג'וני קייטי הרגישה
רגועה לפתע איימי שהייתה אצלה בידיים הייתה רגועה, וקייטי
החליטה להניח אותה ולעלות לדבר עם ריקי.  
כשהיא נכנסה לחדר היא ראתה את ריקי שוכב על המיטה ובוכה היא
התיישבה לידו וליטפה את שערו הוא הסתובב ובכה בחיקה.
"זה לא הוגן"
"אני יודעת חמוד אני גם חושבת כמוך"
"אני לא יודע מה לעשות, איך להתנהג?"
"אני גם לא יודעת אבל נצטרך להפרד מהם ולמצוא כוח להמשיך הלאה,
כי יותר מכל אני יודעת שהם לא היו רוצים שהחיים שלנו ייעצרו רק
בגלל שחייהם נקטעו באיבם"
"איך אני אמור לעשות זה?"
"אני לא יודעת אני גם מחפשת את התשובות הללו זה פשוט ייקח זמן,
נצטרך להתמודד עם זה יום ביומו ולאט לאט נרגיל את עצמו לשגרה
חדשה"
בהלוויה כל הילדים היו מאוחדים קייטי החזיקה את ג'וני, קווין
החזיק את איימי ולפניהם חיבקו את נטלי וריקי וכולם עמדו לפני
הקברים בוכים. אחר כך כשהם חזרו לבית למרות כל האנשים הבית היה
כל כך ריק.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
רגע, אם
הפוקימונים הם
טובים, אז למה
כל הזמן אומרים
שהם כבשו את
העולם וכל זה?


אחד שלא מבין


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/2/06 0:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יהודית גרין

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה