[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נדב שגיא
/
כרטיס אדום

"שופטת... שופטת! מה, את לא רואה?! 15 בועט בלי כדור! עבירה!
עבירה!!!" צעק בני, מאמן נבחרת חדרה בכדורגל לנערים, ובלחש
לספסל:
"מי נותן לבחורות להתעסק עם כדורגל..."
השופטת הרימה ידיה ופרסה אותן לרווחה, כסימן להמשך המשחק.
שני נערים מנבחרת נהריה ישבו בחוץ על אחד מהספסלים הבודדים
שהוצבו במקום, מחכים לסיום המשחק שיציין את תחילתו של המשחק
הבא, בו הם ישתתפו -
"אני לא יודע מה איתך, אני לא מסתכל על המשחק, אני מסתכל על
השופטת, 'סתכל איזה כוסי..."
"איתמר שתה קצת מים, כן חמוד שלי... הנה ככה..." קטעה סבתא חנה
את הנערים בדברה אל איתמר הקטן בן החמש, שהיה שקוע במשחק ומחה
כפיים להנאתו.
אחד השחקנים נשכב על הדשא וקיפל את ברכיו לבטנו, כסמל לכאב
נוראי המתחולל בגופו, שריקה נשמעה, השופטת רצה לשחקן, הסתכלה
על מס' 9 מהקבוצה היריבה והוציאה כרטיס צהוב,
"מי את בכלל שתוציאי עליי צהוב?! מה את מבינה בכלל בכדורגל???
סאחטוק יא מזדיינת!"
שופטת:"אתה רוצה אדום? כן? זה מה שאתה רוצה?"
"על מי את חושבת שאת מאיימת? וואללה אחרי המשחק כל טירה עלייך,
מה לא שמעת שלא מתעסקים עם טירה? אה?!"
מוציאה אדום לכיוון גבו של 9, שהולך בכיוון ההפוך, כאילו לא שם
לב,
"תעוף לי מהמשחק, לפני שאני מסיימת את המשחק בניצחון טכני
לחדרה, עכשיו תעוף!"
מאמן נבחרת טירה: "דודי, בוא לפה! בוא לפה! לפני שאני בועט בך,
בוא לפה!"
9 ירד, צעקות מהספסל, השופטת מדברת עם המאמן, לאחר מכן הולכת
לדבר עם אחראי המגרש,
"לא יהיה יותר, אל תדאגי, אני אטפל בזה..." השופטת שורקת להמשך
המשחק.
"ראית את התחת שיש לה זאתי?" שאל אחראי המגרש את הוריו של אחד
השחקנים, שישב לידו,
"כן זה בערך הדבר היחיד שיש לה..." חייך בחזרה.
"סבתא, תראי, אני עושה חימום" צעק איתמר לסבתא חנה, בעודו רץ
הלוך חזור על הרחבה שמחוץ למגרש ומרים את ברכיו גבוה לבטנו,
ולאחר מכן מצמיד את עקביו לישבנו. סבתא מחייכת בעצבות,
חושבת לעצמה על השנים שבהם עזרה לביתה לגדל את איתמר, אחרי
הגירושים, על הניסיונות לשכנע אותה לעסוק במקצוע יותר "מכובד",
אבל היא בשלה, "תמיד הייתה ילדה עקשנית" אומרת לעצמה, ומיד
לאחר מכן צועקת: "יפה מאוד איתמר, עכשיו תעשה מתיחות",
איתמר עכשיו עוצר, מבט רציני עוטה את פניו, הוא מרים את רגלו
לאחור, כשהברך מכופפת, מחזיק בידו את כף הרגל, ומצמידה לישבן.
שני הנערים מסתכלים עליו ומחייכים חיוך של אהדה, ומיד חוזרים
למשחק -
"מי זה הילד הזה?"
"לא יודע... וואי, ראית איזה פספוס?!"
שלוש שריקות, המשחק הסתיים, אמא יוצאת לספסל בחוץ, יושבת ליד
איתמר, לוקחת אותו על ברכיה - "שתית מתוק שלי?"
איתמר: "כן, וגם עשיתי חימום, וגם מתיחות, וגם... וגם, וגם...
וזהו..." אמר בהתלהבות, כבן שלא ראה את אימו שבוע.
אמא מחבקת אותו, נותנת לו את כדור המשחק - "קח, תשחק קצת, אם
עשית חימום ומתיחות עכשיו אתה מוכן לשחק נכון?"
"כן!" צועק איתמר ובועט בכדור, ואחר מבין שבעט בו חזק מדי, רץ
להביאו, ובועט אותו לכיוון אמא, שבאדישות, עם חיוך חם על הפנים
בועטת לו בחזרה, וחוזר חלילה.
שחקני טירה יוצאים מהמגרש, דודי מסתכל על אמא בעיניים מאיימות,
מס' 11 ומס' 5 מוחאים כפיים בציניות כלפי אמא:
"תודה שופטת, שפטת פשוט מצוין, תודה רבה, באמת, אנחנו מזמינים
אותך בברכה לטירה מתי שרק תרצי, לשתות קפה, לנוח, להיקבר
באדמה, מתי שרק תרצי".
אמא לא מקשיבה, או משחקת פני לא מקשיבה, עסוקה כביכול במסירות
עם איתמר.
המשחק הבא עומד להתחיל, השחקנים נכנסים, נהריה נגד מוצקין,
המאבטח סוגר את שער המגרש, ואיתמר מתחיל לבכות, השופטת נואמת
בפני השחקנים דקה לפני שהמשחק מתחיל, השחקנים מחייכים בלגלוג,
עולים למגרש בצעקות עידוד ומוטיבציה, השופטת יורדת מהמגרש
לכיוון איתמר -
"חמוד שלי, תישאר פה עם סבתא חנה כמו מקודם, עוד מעט מסיימים
פה והולכים לקנות גלידה, טוב?"
סבתא חנה לוקחת את איתמר בידיה ומושיבה אותו על הספסל, איתמר
עדיין מזיל דמעות - "אמא, אני רוצה את אמא".
"אמא עובדת עכשיו חמוד, ואסור להיכנס לתוך המגרש, הנה אתה יכול
לשאול את המאבטח, הוא יגיד לך שאסור" סבתא חנה מביטה על המאבטח
במבט תחנונים ולוחשת: "תגיד לו שאסור, אפילו תצעק עליו, שיבין
שאסור".
המאבטח מביט בה ולאחר מביט באיתמר - "איתמר, אסור להיכנס
למגרש!" מנסה להיות קשוח אך החמלה מציקה לו... בעבר חשב להיות
סופר, רעיונות תמיד התגלגלו במוחו, אך מאז שהתאהב והיא עזבה
אותו, התקשה לקבל את המוזה שהייתה לו, ועכשיו הוא רואה את הכל
לנגד עיניו, בעודו מנסה לעזור לסבתא חנה, אבל מעדיף להוציא
סיגריה מהקופסא ולא לחשוב על כך.
"השופט בן זונה! השופט בן זונה!" שרים בקול בספסל של נבחרת
נהריה וצוחקים.
אחראי המגרש צוחק יחד איתם, גם בספסל מוצקין מתחילים לצחוק, גם
שני החובשים הנמצאים במגרש מתחילים לצחוק, השחקנים על המגרש
צוחקים גם הם, איתמר מוחה כפיים על הספסל בחוץ, פתאום קול
פיצוץ אדיר חותך את האוויר מכיוון הקניון הקרוב, גורם לעצירת
המשחק והצחקוקים, כל הפנים מופנות לכיוון הקניון, שאותו קשה
לראות מהמגרש.
"כן גדי, מה שאנחנו יודעים לשעה זאת הוא 17 פצועים, 3 הרוגים,
שכנראה אחד מהם הוא המפגע..."
אמא יוצאת מהמגרש לכיוונו של איתמר, מחייכת חיוך מאולץ: "בוא
איתמר, הולכים לאכול גלידה".
"כן! גלידה, בואי אמא! גלידה בטעם בננה!" צועק איתמר בהתרגשות
ורץ לכיוון האוטו, כבן שלא ראה את אימו שבוע.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אפרוח ורוד
רוצה רק למרוד!



ולכן הוא יאכל
את הקרמבו שלו
דווקא
מהביסקוויט!


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/2/06 12:03
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נדב שגיא

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה