היום אני יודעת שבאמת ברכה של פיות יכולה להתגשם. עובדה, אותך
ברכה פיה מתוחכמת ביותר, וברכתה התגשמה.
לדעתי, הא בדיוק חזרה מהשתלמות של פיות על ברכות"הפוך על
הפוך", והחליטה לנסות אותם עלייך.
את נולדת בלידה מפתיעה, מדהימה, ללא כאב ובאורגזמה אדירה. (זו
היתה התגשמותה של הברכה שהאמא של הפיה שלך ברכה את האמא שלך).
שעות ספורות לאחר מכן , התחיל הפחד הנורא ביותר לחלחל לליבה של
אימך. (קללת הפיה הרעה?!).
הפחד שלא יהיה לך טוב, הפחד שאת לא תאהבי אותה, הפחד שהיא לא
תאהב אותך מספיק.
הפיה, שכאמור, בדיוק חזרה מהשתלמות של "ברכות הפוכות"- קלטה את
המצב מיד.
בניד אחד של עפעפיה הקסומות היא החליטה לברך אותך ב....כיעור.
הפיה הספציפית הזאת, התמצאה היטיב בסיפורים על היפים והעריצים,
על היפות והאומללות, היפות עם האישיות הרדודה, היא ידעה גם על
יפות אחרות כמובן, אך הנסיבות התאימו, לדעתה,
לסוג ברכות חדש.
הפיה המיוחדה הזאת, שיכללה את דגם "הברכות ההפוכות", ופשוט
ברכה אותך בכיעור. היא סמכה על העולם וכוחן של הברכות.
מנסיונה, היא ידעה היטב, את מה שאת לא ידעת, שהכיעור הזה הוא
זמני. היא גם ידעה שחווית הכיעור תבודד אותך, תחשל את עצמיותך,
תכריח אותך לשכלל את כישורייך.
בניד אחד של כנף שקוף, ברכה וברחה. בלי שום הסבר, בלי הדרכה,
בלי הכוונה לאמונה בכוחו הטוב של העולם.
וכך נשארתן, עם הסיפור הזה, רק את ואמא.
את לימדת את אמא שלך להיות אמא. אמא למדה ממך גם להתפעל שוב
מפלאי העולם.
בחווית ההריון והלידה שלך אמא הרגישה שהיא מתאחדת עם היקום
בפלא היצירה. יחד עם האושר הגדול נוצר מפגש מבהיל עם הריק
והאין.
הפליאה והבהלה יצרו תערובת סמיכה שהתערבלה עם יצר הקיום
וההישרדות. נוצרה מערכת חיים מרושתת, עם קשרים מורכבים וקשרים
פשוטים, שמראם במציאות הממשית היא : כאבי-גב ופצעי בגרות
וכו'.
השנים חלפו, הרשת גדלה, לפעמים הסתבכה, פעמים נקרעה והתאחתה
מחדש. לעיתים נקשרה ברשתות אחרות. היו פעמים בהם היתה זו רשת
מלכודת ולחילופין, פעמים - רשת בטחון.
הזמן זרם בין חורי הרשת ואת שחית לך לאורך חופי החיים. החיים
סערו, ומידי פעם נתקלת במערבולות מהן נחלצת. לאורך כל המסע
החוט המקשר בין הרשת שלך לזאת של אמך היה קצר, גמיש ובעל עצמה
של עבותות.
פיתחת כנפיים וסנפירים ושאר אברים חיוניים.
בבת-לא-אחת, התארך החוט המקשר, ביניך ובין אמא, נעשה דק ושקוף
עד שכמעט לא נראה לעין. הרגשת שאת משתחררת ונפרדת מאחיזת הרשת
של אמא.
יום אחד, כשעלית לשאוף אויר, אחרי צלילה עמוקה במיוחד. עלית,
מוקפת תחרת בועות אויר, וגילית לפתע איך העולם נראה דרך עינייך
הצלולות בלבד.
אל תוך החיים עלית, עם גוף חזק וגמיש, ובעוד שערותייך נוטפות,
גילו כפות רגלייך את החול החם והן החלו לרקוד על פי קצב הלמות
לבך.
את, עדיין לא הבחנת, שהילת יופי קסומה מקיפה אותך.
תגובות של אנשים, רצונם להתקרב, התפעלות מהן והיופי שלך, שלחו
אותך להביט עמוק לתוך עינייך המשתקפות.
ואז ראית........
ראית שהכיעור נשר, כמו נשל של יצור קדום ופלאי. הפנים שלך קרנו
את פנימיותך, הזוך והטוהר, את היכולת שלך להיות רעה או
קוסמת-טובה ואת התבונה להבחין ולבחור ביניהם.
מכיון שאת חייה על פני כדור הארץ הזה, והתרבות האנושית נמצאת
בשלב זה של התפתחותה, אין אפשרות עדיין שנשמתך תבוא לביטוי כל
העת באותה עצמה שראית אז בהשתקפותך.
באטמוספירה, בקשרי המשפחה, בין אנשים, ישנם עננים, בועות עשן
וערפל, מטשטש, מבלבל ומבהיל.
אך אני יודעת, שהפיה שלך חייכה לעצמה בסיפוק ובשביעות רצון
והיא עדיין מחייכת אלייך ואל עצמה.
היא יודעת שהסבלנות שלה והברכה שלה נשאו פרי.
עכשו על פי הבחירה שלך את  מלכה. חדשה אמנם, אך בהחלט
מלכותית.
כעת , את בכנפייך הרוטטות בשלה למעוף החיים.
הפיה שהספיקה להידבק מעט בתכונות בני אנוש, חוששת רק מדבר אחד:
היא לא יודעת אם העולם בשל ומוכן לקלוט את השפע שאת מביאה
אותך.
לכן היא ציידה אותך גם בחבילה קטנה לשעת חירום "לפתוח רק
שהחיים בעולם הזה מעניקים לך סטירה חזקה במיוחד".