(יש זמנים בהם אומרים יותר מדי
 אחר כך שותקים
 מילים.)  

 מילים כבדות וזרות                
 כמו כף ידי הרדומה,              
 הבוקר.                                  
 תופסות הרבה חלל,                
 מלאות להתפקע                  
 בשתיקה,
 כמו באויר חם                      
 שנושאן אט מעלה,              
 והן נעלמות                                
 מחוץ לטווח
 ראייתנו.

(יש מקומות בהם נפגשים מבטים
 זגוגיות נמסות
 אחר כך צריך לנקות
 שברי זכוכיות.
 זמנים בהם המילים יותר כבדות
 מהדממה.)

 אף אחד לא הולך שולל                            
 אחר המילים הללו.              

(הן מסתפקות במועט, במוחמץ.
 מנהלות שיחות מקבילות
 האחת מדוברת                    
 השניה קצב הלמות                    
 מדקרת מבט, מתריעה
 כאן סכנה.)

 זהו כישלון מפואר,                
 שלא נועד לצלוח.                    
 משהו שאנחנו עושות              
 יחד.                                              

(זאת אחריות כבדה מדי
 להיות לי לכותל דמעות
 עכשיו רק אותך אוכל לדבר
 עכשיו רק אלייך לבכות.)

זה המעט שנאפשר.