זה היה לא כלום רק מין טירוף של קיץ
יושב לי על ספסל בגן המרוחק, צועק דממה לוחש רעש.
בינתיים בצד האחר של העולם יושב אדם ומסתכל על הירח.
גם אני מסתכל עליו. שניים שונים אחרים רואים אותו דבר חושבים
אחרת
ואולי לא, אולי אנחנו עדיין חושבים ביחד, אולי יש לנו קשר כזה
שאין לו ניתוק.
חול, אויר, דממה זה מה שביקשתי, לא יותר. נמאס מהרעש והבלאגן
מתי יהיה קצת שקט? מתי יבוא לנו שלום?
כבר חורף לי בחוץ חם ושמש, ולי בפנים רטוב וגשום.
גשם של מחשבות מוזרות על האיש שיושב שם בצד האחר של העולם
למה אנחנו כל כך רחוקים? מתי נהיה קרובים?
הוא כועס ואני מאושר, הוא שמח אז אני עצוב, כל כך שונים חיים
ביחד
חושבים אחרת.
חול, אויר, דממה זה מה שביקשתי, לא יותר. נמאס מהרעש והבלאגן.
מתי יהיה קצת שקט? מתי יבוא שלום?
אנשים צוחקים בוכים צועקים שותקים, אנחנו אותו דבר, יצור נפלא
נראים אחרת חושבים לבד עושים ביחד או שלא, נלחמים אוהבים.
מחפשים תקווה שלווה ואהבה כמוני כמוך.
חול, אויר, דממה זה מה שביקשתי, לא יותר. נמאס מהרעש והבלאגן.
מתי יהיה קצת שקט? מתי יבוא שלום? מחכים לתקווה, הנה היא.