את עומדת והשמיים פרוסים למולך
הם קוראים לך, נותנים לך לבחור
מה לקחת איתך, מה להשאיר מאחור
וזה לא קל לך, לחשוב שהכל אמיתי,
להפריד בין המציאות וכל השאר
והדרך לרגלייך לא אומרת לך דבר
ואת יודעת שתמיד היא מפתיעה, האהבה
אבל יש לך נטייה לא לאבד תקווה
לא מפסיקה לחכות, סופגת מכות
פתאום נדמה שאפילו קשה לך לבכות
מתכרבלת במה שהגדרת חלומות
שכבות אלו עכשיו אינן מחממות
היא תולשת אותך מזרועותיהן,
קורעת אותך מהחום שלהן
חשבת שלהתחבא בדימיון זה פשוט
אך נפלת לידיה הקרות של המציאות
זורקת אותך מטה , בועטת, דורכת
את קמה, אבל הפעם כבר קשה לך ללכת
אז את נעמדת במקום ואוספת רסיסים
מביטה כמה יפה השמיים פרוסים... |
