צל:הדרך לגיהנום
ישבתי בתא שלי והסתכלתי על הגשם. לא הרבה מה לעשות על ספינת
יוקרה במזג אוויר כזה. בטלוויזיה לא היה כלום כי יצאנו מטווח
השידורים הישראלי. ביומיים שהייתי פה הספקתי לקנות בגדים
ומזוודה בחנויות על הספינה. מעיל שחור ארוך,ג'נס שחור, חולצה
שחורה, ומשקפי שמש שלא ירדו מעיניי מאז שקניתי אותם. כל זמן
שהבטתי לגשם ראיתי את אחותי. את העיניים, השיער,הפנים שלה.
כולם חזרו לרדוף אותי על מה שעשיתי. הישיבה בתא וחשיבה עליה
שיגעו אותי, אכלו אותי מבפנים, שיעמום וכאב, לא יכולתי לישון
אבל לא רציתי להישאר ער. יצאתי מהתא לסיור בספינה. הלכתי
במסדרונות הצרים של הספינה. וכל צעד, כל תנועה, כל סנטימטר.
היו מלווים בהרגשה שרוחה של אחותי הולכת מאחוריי. אבל אני לא
יכול לתת לזה להטריד אותי. אני צריך להיות קר ומחושב, כמו צל,
כי זה מה שאני. בעודי שרוי במחשבות נתקלתי באיש גבוה וחסון בן
כ55. הוא נראה בכושר מעולה לגילו, ונראה כאילו הוא יכול לשבור
אותי ל2 בלי מאמץ. "סליחה" אמרתי וקמתי, "זה בסדר" הוא
ענה.המשכתי ללכת אבל קולו נשמע מאחורי. "אני שימי" הוא אמר,
זרקתי לו את שמי. הוא הזמין אותי לחדרו. השעמום והחרטה היו
אויבים קשים וקל יותר להתמודד איתם כשאתה עם מישהו. סה"כ, אין
לי משהו טוב יותר לעשות, החרטה תחכה. נכנסנו לתא שלו. הוא זרק
לי שקית חטיפים. פתחתי אותה והתחלתי לכרסם. "אז מה הסיפור
שלך?" שאלתי אותו,"אחריי צה"ל עברתי לאנגליה, שם הייתי 30 שנה
שוטר ואז נפצעתי בגב, והם פיטרו אותי"."איך זה קרה?"
"היינו במרדף על גג של בניין וכשהתקרבתי לפושע איזה בן זונה
קפץ עליי מהצד ונפלתי. נתפסתי במרפסת בקומה ה2 אבל נפלתי מהר
מדי והזרוע שלי כמעט נתלשה. אבל זה האט את הנפילה. היו לי
צלעות שבורות וכמעט שהייתי צמח. קוראים לזה נזק בעצבים.לא
רואים את זה, אבל זה שם. הזונות במחלקה פיטרו אותי כי הייתי
חסר ערך. ומה איתך?". המשכתי לאכול וזרקתי לו "תאמין לי אחי,
אתה לא רוצה לדעת".
"טוב נראה מה אני יכול לנחש מהמראה שלך" הוא אמר, "אתה טיפוס
בודד ועשית משהו שבגללו אתה בורח. הייתי אומר שאתה עבריין
נמלט"."אולי..." עניתי בחצי חיוך. לא חיכתי בכלל מאז הרצח...
"טוב אז מה שאתה צריך הוא זהות ואזרחות אנגלית"
"ואיפה אני משיג את זה?"
"אני מכיר מישהי, אבל תהיה חייב לה טובה"
"טוב, אני מניח שזה שווה ניסיון"
"אגב, הנה משהו שאולי תצטרך" הוא אמר וזרק לי סכין משוננת עם
להב 15 ס"מ. שמתי אותה בחגורה וכיסיתי עם מעילי.
"טוב האשה הזאת. תפגוש אותה מחר בשולחן הרולטה ב12:00. תהמר 50
דולר על 0 ועוד 50 על 00. היא תקרא לך."
דיברנו על כל מיני דברים ובערך ב23:00 הלכתי וחזרתי לתא שלי.
עדיין ירד גשם. הגלים נידנדו את הספינה,הגשם תופף על הסיפון.
ישבתי וחשבתי,אני באמת הולך לעשות את זה? להשיג אישיות חדשה?
איזה טובה אני אהיה חייב לאישה הזאת? בשביל מה הסכין? הדלקתי
את הטלוויזיה ובדקתי אם קולטים משהו. כל מה שהיה זה cnn אז
הקשבתי. הכתבים אמרו באנגלית "במזרח התיכון לפני יומיים נשרף
בישראל בית.השריפה ניגרמה במכוון והיה שימוש באצטון. למרות
שחושדים בחיזבאללה, אין הם או אף קבוצה אחרת לקחו אחריות
למעשה". הכתבים המשיכו לדבר בקשר לנושא כל מיני סיבות אפשריות
וכו'. ולבסוף היה ראיון עם משפחה של שתיים מההרוגים. ראיתי את
דודה מה שמה שהיה לה יום הולדת. היא בכתה והתחילה לצרוח על
"הילדים המתוקים האלה! למה הם? למה דווקא הם? רק בני 18!" ואז
אמא עלתה. צורחת "זה לא הגיע להם! תמצאו את הבן זונה שעשה את
זה ותהרגו אותו! אריק! מלחמה!". הפעם הייתי אטום לזה. לא הייתי
מושפע, אפאטי, כמו צל, כי זה מה שאני. במחשבות אלו נרדמתי
לבסוף.
התעוררתי בבוקר בשעה 10:00. שעתיים עד שאני פוגש את האישה.
התרחצתי והת לבשתי. שמתי את הסכין בחגורה. ויצאתי. בדרך למעלה
עברתי במסדרון צר שהוביל מהתא שלי לשולחן הרולטה. אבל ראיתי
גבר, רזה ודי מכוער, מצמיד אישה, בת כ 20  ,משהו לא מהעולם
הזה, הייתי מתחיל איתה, אבל הרגשתי שאני לא יכול, אני צל, לא
אדם, לא מגיע לי. אבל אני לא יכול לתת לו לעשות את זה. אסור
שהם. יעברו את מה שאני ואחותי עברנו. זה לטובת שניהם. הם לא
ראו אותי האישה צעקה לעזרה. אבל המסררון היה אטום לקול. "יא
זונה מסריחה" צרח הגבר "אני הבאתי לך את הכל! אני ארצח אותך!
את לא עוזבת אותי יא שרמוטה!" ידעתי שמה שאני עושה אני עושה
לטובתם. לקחתי את הסכין, ותקעתי לו בצד האחורי של הצוואר.  דם
התחיל לצאת מפיו והוא נפל והתחיל לפרפר על הריצפה. אחריי כחצי
דקה הוא מת. "תודה" אמרה לי הבחורה "אני ג'ני ואתה הוא?". בשקט
הסתובבתי והלכתי, בלי לומר מילה, ראיתי אותה הולכת אחריי, אבל
לא היה אכפת לי. סה"כ אם היא תמות בגללי זה לא יהיה אשמתי,
בעיה שלה שהיא הלכה אחריי. בזמן שחשבתי כך גם עלתה לי המחשבה
לראש שאולי אני כן צריך להתחיל איתה. סה"כ זה לא כל יום שיש לי
הזדמנות להתחיל עם בלונדינית כחולת עיניים. אבל זה די שטחי
מצידי לא? אני אולי נבלה אבל אני לא שיטחי, או, אולי אני כן?

המשכתי ללכת והגעתי לקאזינו. ישבתי שם עד 12:00 והלכתי לרולטה.
עשיתי מה שנאמר לי. ואז שמעתי קול מוכר במקצת קורא בשמי
מאחורי. הסתובבתי וראיתי את הבלונדינית מהמסדרון."את?" שאלתי.
"כן אני. למי ציפית?" היא אמרה לי לבוא ל"משרד" שלה והגענו לתא
שהיה כנראה היפה ביותר בספינה. היא מסרה לי תעודות זהו דרכון
רשיון נהיגה. והכל בריטי." הנה", היא אמרה, "מהיום אתה הוא
ריצ'ארד בלייר. ואתה עדיין חייב לי טובה"
"מה?"
"יש אדון מסוים אותו אני רוצה שתהרוג,אולי זה לא לטעמך אבל אתה
חייב לי על חייך החדשים."
הבנתי באותו רגע שאולי כדאי לי לא לבטוח בה.
אז החלטתי שרצח הוא רצח. מה זה משנה את מי?
לפני שהיא פלטה עוד מילה, שלפתי את הסכין וזרקתי לה ישר לחזה.
יצאתי מהחדר וחזרה לתא שלי.
"איזה בזבוז", חשבתי אבל אין מה לעשות אני רוצח ואני חושב
שכדאי להתמודד עם זה.
כל שאר ההפלגה הייתי שקט ומסתורי. כמו צל,כי זה מה שאני...
המשך יבוא...