בין הדברים הראשונים שעושים בבוקר זה להסתכל במראה, כל פעם
מחדש להתפלא איך אנחנו נראים. לא משנה כמה פעמים עשינו את זה,
אנחנו תמיד מקבלים סיפוק (או אכזבה) מכך שבמהלך הלילה לא
השתנינו בכלל. באנחת רווחה אנחנו ממשיכים את יומנו עד לרגע שבו
אנחנו נזכרים שמה שמוכר זה לאו דווקא מה שכרגע אנחנו רוצים.
ואז מתחיל השינוי - מהפך אם תירצו, בין אם זה סתם לסרק את
השיער או לשים ג'ל בכמויות לבין האיפור המסיבי שמשנה את צורת
הפרצוף לחלוטין. המראה הזאת, חשבתם פעם מה היה קורה בלעדיה? מה
היה קורה עם לא הייתם יודעים איך אתם נראים? האם אז היופי היה
מרכיב אבולוציוני כל כך חשוב?  הראי היקר - "גונב הנשמות" -
גרם לנו להשתנות לגמרי ולא רק בבוקר אלא במשך כל היום. הוא לקח
את מה שאנחנו ונתן לו צורה. צורה שנמדדת באופן כמותי, שממסגרת
את הנשמה שלנו ושמה מאחוריה שכבת כסף דקה כדי שלא יראו באמת.
תנסו שבוע בלי מראה, רק שבוע ותגלו שההתמכרות שלכם לעצמכם היא
הכי גדולה, ובתור מכור בעצמי (אולי בשונה מכם) אני לא חושב שזה
חייב לשקף את המציאות.
מה באמת רואים שמסתכלים במראה.