היתה זו ההתחלה של יום שבת נאה, למרות שהיה זה בשיאו של החורף.
השמש זרחה, ריח הגשם שיכר עוברים ושבים, פרחים פקחו עיניהם
למראה זריחה בוהקת בתקופה של קור ואפרוריות. ירון הגיף את
תריסי החלון בחדרו אחרי לילה לבן שבו בילה עם הדס. בשבע בבוקר,
התייאש מהנסיון העלוב וישב מול דף לבן בשולחן העבודה שלו, וכתב
לעצמו סיפור. הוא כתב את ההיסטוריה שלהם, את ההתחלה ואת הסוף.
ירון האמין בכתיבה שלו ככלי ריפוי למחשבותיו, וכשסיים את
הסיפור, פרש לשינה.

כשהתעורר, ישב במרפסת לכוס קפה, וקרא את הסיפור, ונעצב. הסיפור
שכתב היה כנה, אמיתי, ובסופו, ידע ירון את בדידותו. הוא ישב עם
כוס הקפה, והצטער על הזמן שבזבז כשהיה קוביה.

אדם הופך לקוביה, כשהוא מאבד את עמוד השדרה שלו, ונופל לידיים
של אדם אחר. זה מה שקרה לו.

"הדס ?" שאל כשענתה לטלפון.
"מה המצב ירונוש ?"... הדרך שבה היא קראה לו, איך שהשם שלו
התגלגל משפתיה, צבטה את ליבו והעלתה את החיוך המטומטם שקיווה
שלא יחייך.
"אני צריך לדבר איתך. בא לך לשבת לראות סרט ?" הוא הציע.
כשסיים את המשפט ידע שטעה בהצעה.

הדס וירון היו פעם כמעט זוג. תמיד היו יושבים יחד לראות סרט,
כשהיו כמעט זוג. אחרי אחד מהסרטים, הם דיברו על מה שביניהם.
אחרי מספר סרטים מאז, הוא אמר לה שהוא יחכה לה, ושהוא אוהב
אותה. היא אמרה לו שהיא מתנצלת, ואצלה, זה לא אותו הדבר. כשהיה
לה חבר, הם לא ראו יחד סרטים, וכשכן ראו סרט ביחד, ירון היה
שונא את עצמו אח"כ על שראה איתה סרט, על זה שהיא שוב צבטה
אותו, ועל זה שיש לה חבר, והוא לא מצליח לרדת מזה.

הדס והחבר שלה נפרדו, אז הם שוב ראו סרטים יחד. וכשהזכיר לה
שהוא מחכה לה, היא אמרה ש"אתה יודע מה אני חושבת על זה, ואיך
אני מרגישה עם זה". ומה הוא יכל לענות על משפט כזה ? והם
המשיכו לראות סרטים, כמו פעם, כשהיו כמעט זוג, ושוב הדס צבטה
את ליבו.

הוא ידע שהיא משחקת איתו, והוא שנא כל רגע מזה.

בסוף הסרט, הוא הכין להם קפה, והם יצאו לדבר במרפסת. הוא שוב
החליט שהוא רוצה לנתק איתה את הקשר.
"הדס, יש לי בעיה איתך.."
"מה הבעיה ?"
"את הבעיה."

הוא הסביר לה את כל מה שהוא מרגיש, והיא הסבירה לו שהוא נורא
חשוב לה כידיד, ושהיא לא רוצה לאבד אותו, ושאיפשהו, היא גם
אוהבת אותו, רק לא כמו שהוא אוהב אותה, ושהיא לא רוצה לנתק
איתו את הקשר.
זה בדיוק מה שהיא גם אמרה בפעם הקודמת.
זה הצליח לה שוב.

ירון היה שמח לשמוע שהיא אוהבת אותו. שוב עלה לו החיוך המטומטם
שהוא שונא, כי שוב היא צבטה אותו.
כשהיא הלכה הוא שוב שנא את עצמו.

כשהיא הלכה, הוא ידע שהוא שוב קוביה.