אנחנו עיגול עם אינסוף נקודות
מחפשים נקודת התחלה
אנחנו אתמול והיום ועכשיו
נוגעים בלי לומר מילה
סיפרו לי אגדה על שיכור ואיש חכם
ואולי זאת הייתה מציאות?
אמרו לי שאת הדברים המתוקים יש לשמור לעצמי לעולם
אז שמרתי אותך בתוך קופסת זכוכית
עם חיוך ואולי טעם מר.
ועכשיו, כשבראשי קטעי חיים סתומים
ואיזה זיכרון מעורפל
ואולי מחשבות על אתמול והיום
ואולי טיפה על מחר,
אני חושבת עליך עלינו
על כל הסודות, הפחדים
על איך שנגענו בקצות אצבעותינו
והיינו כל כך בודדים.
רק רציתי להגיד תודה
לכל קופסאות הזכוכית.
הקטנות, הגדולות, אלה שנותרו
ואלה שנופצו מזמן...