בשמלה שחורה קצרה המבליטה את חמוקיה היא ישבה לה בלובי, שטיח
כחול מקיר לקיר קבוצות ועדי עובדים משוחחות בקול ומפצחות
גרעינים, לרגליה רצו ילדים קטנים, הופכים כיסאות במשחקם והיא
יושבת שם, אי של שפיות, כמו מסרט אחר, ישן, אירופאי משהו,
ממתינה.
ירדתי במדרגות  ללובי, התביישתי לגשת אליה כך בג'ינס הכחול
וחולצת לקוסט, הבטתי בשעון 23:30 אין לנו עוד הרבה זמן.
נעמדת לרגע, בוחנת אותי במבטה, גומעת במהירות את המרחק הקצר
בינינו, צעדים נמרצים. כל רגע דחוף "נעלה אליך לחדר?" שואלת
בקולה השקט רמז למבטא רוסי "לא לא" אני ממהר להסות אותה, מסתכל
מסביב לראות עם מישהו שמה אותה "בואי נצא החוצה, נלך קצת
בחוץ".
היא מסתכלת עלי מבטה מתרכך, אני מדמה לראות חיוך בעינה, היא
אוחזת בידי.
נדמה כי העולם עצר פתאום מלכת בשעה שאצבעותיה החמימות אחזו
בשלי. קול פיצוח הגרעינים נפסק, הילדים חדלו ממרוצם והתיישבו,
השקט חזר לארץ, חייכתי, חייכתי אליה, חייכתי לעם ישראל היושב
בלובי.לחצתי את ידה, אצבעותינו מלטפות והובלתי אותה לעבר
הטיילת.
טיילת של חודש יולי באילת, ילדים בני ארבע עשרה בורחים לעשן
סיגריה ראשונה וגדולים יותר כדי לחפש עבודה, אומרים כי הטיילת
היא הלב של אילת ובאותו הלילה ליבנו דפק במהירות נדמה כי כל
בתי המלון הקיאו את היושבים בקרבם ואלו נשפכו לטיילת, שוחים
איש בזיעת חברו. למביט מהצד נדמה כי לטיילת חיים משלה, חיה
טורפת המתפצלת ומתאחדת, בולעת כל אשר מנסה לעבור בה.
מאחורי ניצב הקניון, מפלט השקט האחרון מולי הטיילת גועשת
שוטפת, הבטתי בה, בבחורה שלצדי. אחזתי בחוזקה בידה כמפחד שמה
היא תעלם לי בהמון, שמע החיה תבלע אותה. מחייך, קורן מאושר,
נדמה כי כולם קלטו את האושר אשר נשתקף מפני, כים סוף הנפתח
בפני משה כך נפתחה הטיילת בפנינו, החיה השפילה את ראשה, אנשים
זזו לצדדים מפנים מקום למעבר ואנו הולכים בחורבה, היא
בלונדינית בשמלה שחורה ואני בג'ינס כחול הולכים יד ביד.
"יש לי לב זהב, יש לי לב זהב ואותך ואותך לתמיד אוהב" שרית חדד
החלה לשיר וקולה נשמע מהדוכנים המקיפים אותנו, מעלינו לילה
שחור משובץ ביהלומים "אין לי כסף ואין לי דוד עשיר......יש לי
לב זהב" מביט בשעון עוד עשר דקות חצות, היא מביטה בי בחשש
הסינדרלה שלי.

מולי חוף הים מאחורי מלון דן נעלמו הדוכנים ואתם נעלם גם
הבלגאן, אם הטיילת היא הלב של אילת אז מה הים, בטח הנשמה, שקטה
נעה באיטיות אך לפעמים סוערת.
מספר זוגות יושבים על החוף אוחזים ידיים לוחשים דברי אהבה,
מביט בהם בקנאה, מביט בסינדרלה לוחשת מספר מילים ברוסית למכשיר
בכף ידה ורצה לכרכרה, "יש לי לב זהב, יש לי לב זהב, ואותך
ואותך לתמיד אוהב" מלמלתי לעצמי חוזר באיטיות אל החדר הריק
במלון, נלחם בחיה בטיילת המסרבת לאפשר לי לעבור כחומה בצורה
ומעלי לילה שחור משובץ בדמעות.