לאחר הבריאה הארוכה והמתישה
ברא אלוהים את אדם וחוה
שהסתובבו ערומים ברוגע ובחופשיות
נהנו מגן עדן ומכל הפוריות

אלוהים ציווה, ועל דבר אחד אסר
לאכול מעץ אחד, ומכל השאר מותר
ואז בא לו הנחש
ובשקט-בשקט לחוה לחש

"אלוהים הזה תחמן,
אסר את כל עצי הגן!"
השיבה בפליאה
"רק על עץ אחד יש מניעה!"

חשבה חוה על מה שאמרה
והחליטה להפר את החוק
אדם ראה ולא עצר בעדה
והנחש החל להתגלגל מצחוק

הסתכלו אדם וחוה
אחד על השניה
"חוה, את ערומה!"
השיבה "גם אתה!"

אלוהים המאוכזב, קרא לשלושה
ודרש לדעת מאיפה החוצפה
לאכול מעץ הדעת
שנאסר עליו לגעת

הביט באדם במבט מלא אשמה
אז צעק "זה לא אני זאת האישה!"
השיב לו אלוהים בתגובה
"תישא באשמה, עזוב ת'בחורה!"

לאחר שהודו השניים
כרת אלוהים לנחש את הרגליים
"לעד תזחל בלי גפיים!"
הטיח בו אלוהים, בלי לחשוב פעמיים

אז התפנה אלוהים לזוג החוטאים
פתח את שערי גן עדן
ועמד לזרוק אותם לכלבים
אך עצר לרגע להביא להם בגדים

בזמן שאלוהים היה עסוק בתפירה
עשו השניים מעשי כפירה
חגגו וזללו מעץ החיים
ועכשיו הם יחיו לנצח נצחים

אלוהים חזר וראה את השניים
התעצבן מאוד וחרק שיניים
אמר להם "עופו מכאן,
צאו לי מהגן!"

אך הם לא הקשיבו,
ועליו אפילו לא הביטו
אמרו לו "יאללה יאללה,
'סתלק מכאן יא חרא"

פתאום הבין אלוהים
כי מי שאוכל משני העצים
מקבל את כוחותיו שלו, כוחות אלוהיים!
ואין הם בשליטתו, הלוא הם כבר לא אנשים

הסתובבה אליו חוה
וזרקה לו מגרפה
"יאללה תעבוד
וכשתסיים, יש עוד"

וכך ישבו להם השניים
כשאלוהים עובד קשה שבעתיים
מזיע כמו חמור
ומקלל את היום, שבו נתן לנו לבחור.