בבוקר שבו העולם הגיע אל קיצו
לא עשיתי שום דבר מיוחד
בבוקר שבו ירדה האנושות אל תהום הנשייה
הייתי סתם אחד
בבוקר שבו כלום כבר לא פרח יותר
התכרבלתי בשמיכת פוך חמימה
בבוקר שבו שום דבר כבר לא נשם יותר
לא שאלתי למה ועל מה
ואז הגיע הערב השחור
ולא הייתה בו אפילו טיפת אור
ואז באו הגשמים והרוחות ועשו בי כרצונם
ואליהם הצטרפו הברקים והרעמים וסערו יחד עימם
ואז כל מזג האוויר הזה הצליף בפניי
ואז כל מזג האוויר הזה סינוור את עיניי
עד אשר כרעתי ברך מולו וביקשתי די
ונדמה היה לי באותו רגע מר
שפשוט ולא נותר דבר