התנצלתי תחילה: "לא נתתי לך להכניס מילה."
ענה מבלי להניד עפעף:"לבי התמלא חמלה"
הטחתי בו:"אתה נפוח מגאווה!"
השיב לי:"אני מקשיב לך בענווה"
גערתי בו:" אתה כולך יהירות"
"כזה אני" אמר
ושתק.
אף אני החרשתי.
שיבורך.
בזכות ענוותו ראיתי בבהירות
כמה קל במלכודת הצדק
לאבד כבוד עצמי וחירות. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.