יש אלה חושבים שחיים הם אפשריים.
אני חושב שלא.
אני חושב שכדור הארץ
זה גוף מת.
רק הרוחות מתהלכות על פניו.
אנשים מתווכחים -
אם זה היה אלוהים או פיצוץ גדול.
האמת - לא היה שום דבר,
אף בן אדם לא נולד,
אף פרח לא פרח עוד,
כדור הארץ הזה עוד לא ראה
לא חיוך
ולא נשיקה.
בחלום,
בחלום של מוות כולנו,
בלי אור בעיניים,
מזייפים חיים,
ואפילו חושבים לפעמים
שאנחנו אמיתיים.
כולנו כאלו רואים את החיים שלנו,
כמו איזה שהוא סרט שחור לבן משנות ארבעים,
שרואים בטלוויזיה ישנה:
הנה הגיבור,
והנה הגיבורה,
הם יהיו מאושרים
או אולי לא,
הם לא כל כך אמיתיים בכל מקרה
כדי להתרגש יותר מדי,
לא אמיתיים,
למרות שהם זה אנחנו.
אף פעם לא להתעורר,
לא לראות
מה הוא הדבד האמיתי -
כל מה נעשר לנו.
אבל שוב-
בחלום,
רק בחלום אנו אמיתיים.
והמציאות היא לא
לא קיימת.
תזרקו את כל ספרי ההיסטוריה לפח.
זה הכול רק חלומות קולקטיביים.
אפילו האלוהים לא יודע מה הם
החיים האמיתיים,
גם הוא רק חולם עליהם,
אם הוא בכלל קיים בעצמו.
עוד לא
עוד לא קרה שום דבר,
כל הספרים משקרים ,
מספרים על מה שהיה,
כולם משקרים
כשמספרים על דברים שהם עשו
או על מה שהם היו פעם.
שום דבר.
לא קרן אור
ולא שיר של הציפור.
לא נפילה של העלים
ולא השיחה הארוכה של הרוח עם עצמו.
ולא הנשיקה,
במיוחד לא הנשיקה.
שום דבר.
כי השמש שלנו חלש מדי,
הוא לא שולח אלינו חיים,
רק מוות.
אין לו שום דבר לתת
לעלה הירוק.
רק עולה לו ויורד מהשמיים,
אבל לא רוצה לעשות
את עבודתו.
גם התינוקות רק חושבים שהם באמת נולדים,
אבל מהתחלה הם סופגים
את השקר,
את הזיוף,
את החיקוי
של החיים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.