מה אני אגיד לך,
בעוד אני מנסה שלא להעיר אותך,
להפריע למנוחת עולם ששקעת בה היום בבוקר.
הייתי רוצה לדבר על ההלוויה שלך,
אני מניחה שאת מבינה.
זו הייתה ההלוויה הראשונה שהשתתפתי בה בחיי,
ובחיי, זו הייתה חוויה קשה.
ואפילו שם, אפילו במעמד העצוב הזה,
לא השתחררתי מהפראנויות שלי,
והרגשתי שאנשים בוחנים אותי, בוחנים אחד את השני.
ומעניין אם היית מרוצה,
מעניין אם כל אהובייך,
או לפחות רובם,
היו שם.
אני מקווה שכן. וזה דווקא, כן משנה.
ועכשיו לילה, כמעט 24 שעות.
ואני עם עצמי. תמיד.
ואולי גם את עם עצמך עכשיו, אולי אפילו מתבוננת בי,
או מנחה את העט שכותבת מילים אלו כעת.