שיר שנכתב ע"י ערן חי-פרץ ז"ל (שנפל באסון המסוקים).
אל הטקסט של ערן, הגעתי בשירותי בלהקות הצבאיות, כשחיפשתי טקסט
להלחין לתוכנית: "כדי שלא יאבד".
תוכנית בה חיילי הלהקות, מלחינים ומבצעים שירים שנכתבו ע"י
חיילים שנפלו, חולקים להם כבוד ומנציחים אותם באמצעות
המוסיקה.
אני זוכר, איך מיד התחברתי לטקסט ועד כמה הפשטות, היופי ותום
שבו נגעו בי.
בניגוד למקובל ולשכיח באותה התקופה בתוכנית, הלחנתי את השיר
כאופטימי וקליל באופיו, כפי שראיתי אותו וחשבתי שערן היה רוצה
שיהיה (מה שכמעט ולא איפשר את השתתפותי בתוכנית).
בין שירי הזיכרון השקטים, עלה השיר ואני זוכר תגובות טובות ואף
יותר שירים כאלה בתוכניות עתידיות...
לא ראיתי שום סיבה להנציח את הכאב והצער (שבכל מקרה היו שם),
רציתי להביא את ערן, כפי שדמיינתי אותו בעיני רוחי ולהנציח את
אנרגיית חייו ולא את מותו.
היה לי הכבוד להלחין ולבצע את שירו של ערן
ואני כואב, גם עכשיו כשאני כותב מילים אלו.
...
אני מקדיש את השיר מעל "במה" זו למשפחתו, חבריו ומכריו של ערן
ולכל מי שכמוני, מוצא את הקסם שבטקסט שכתב.
...
יהי זכרו ברוך.

הקלטת השירה והקולות הנ"ל אינם מהתוכנית המקורית, אלא הקלטה
מאוחרת יותר.
שיר זה אינו חלק מאלבום הבכורה שלי, כי אם יצירה עצמאית
וחשובה בזכות עצמה בעיניי.