עוד בוקר עבר,
עוד יום מתחיל
ואני כהרגלי,
מחפשת סביב.

בוחנת את המספרים,
מסתכלת על המחוגים רצים
מרגישה את זה,
שוב עולה מבפנים.

הפצצה מתקתקת,
הזמן נספר לאחור
ההתרגשות גוברת,
לא עוד הרבה זמן, עוד מעט אתה תבוא.

אותה התחושה
מוזרה ולא מוסברת,
זאת ההיכרות הראשונה שלי איתה,
אומרים עליה שהיא עיוורת.

ואז בלילה שוב שתיקה,
לא ברור איך את היום הזה הצלחתי לשרוד,
ואז בלילה כשאני שוכבת לצידך, בחיקך
אני תוהה מה עובר לך בראש.
ושניה לפני שאני נרדמת
המחשבה האחרונה עוד עוברת,
ואני, שוב נותרתי תוהה
איפה אתה?!