במצח נחושה ובעין הסערה
ניצב הוא בזירה;
מנסה לנוע בפקודת יצריו,
לפשוט זרועותיו אליה כמתחנן וכמכה יחדיו.
היא - אין בידיה מאומה; רק צחור גופה
ואיבריה השופעים הרהורי שידול וזימה;
היא מכסה בכפות ידיה טפח
אך מסנוורת פי-שבע במבטי עיניה.
בשניים, מתנופף לו היצר
כחרב מתהפכת,
כבר ימים רבים נטוש הקרב;
מתי ינוצח הפחד ותשוקתם תרעם?
11/12/05 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.