[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ליאור פלג
/
דלוק-מכובה

''רק זה מה שחסר לי בחיים, להגשים חלומות''. איך מגיבים על
משפט כזה? האמת היא שגם אני לא ידעתי. אז פשוט שתקתי. לא רוצה,
אז לא צריך. ''בית ורוד עם גינה וגדר לבנה, זאת השאיפה תמיד.
ומה עכשיו? פשוט אשב סתם ככה ואשתה קפה קר בתוך ערסל, ליד שיחי
הבוגנווילאה?''

חושך. הרחוב שקט ללא ניע, מלבד פנס אחד שנכבה ונדלק, משמיע
קולות של קצר. צרצרים בשיחים. מה הם עושים פה בכלל? העיר לא
נראית מקום סימפטי במיוחד בשביל צרצרים. עזבתי. מה עוד יכול
אדם לעשות בלילה שכזה? הולך על הכביש, כי על המדרכה קצת צפוף
לי, ומנסה להריץ את המשפטים בראש. והם רצים לי, וחוזרים, כמו
איזו אוטוסטרדה של המוח, ואף מחשבה לא עוצרת לרגע, לא נותנת לי
להבין את המשמעות. כנראה שכך גם היא. ובאמת מה עכשיו? היו
שיחים, פרחים וגדר לבנה, עכשיו רק חושך. שיתקנו כבר את הפנס.
פתאום מוצא את עצמי מטפס על העמוד, שיחליט לו כבר, אם הוא רוצה
להיות דלוק או מכובה, כי הרי אין מקום לשניהם. עניין של שני
חוטים בחוץ וזהו, הוא שוב דלוק. לא נורא שהחלטתי בשבילו, אני
חושב. גם היא החליטה בשבילי, רק שהיא החליטה - מכובה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם הדלת לא
נפתחת


נסה חזק יותר


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/2/06 11:05
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליאור פלג

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה