מילים קטנות כל כך אינן נאמרות בין גופי לגופך.
מילים גדולות נאמרות. גדולות מדי.
גדולות עליי. ועליך.
כל כך גדולות שאין קשר בין האמת אליהן.
גופי מבקש אל האמת. בינו לבין עצמו.
בינו לבינך.
סירנות גופי זועקות מכל נתח בשר.
מנגנון האמת הקטנה. הפשוטה.
וגופך הוא ריק.
ריק מאמת. כולך.
אולי בכלל היית גופה ולא גוף בכל אותם פעמים.
פלאי גופך הרגישו לוגית.
החלפת את הפילטרים.
קנית את המוצר האחרון שיצא.
מסננים את התחושה. ממיסים את גושי השאריות הגדולים.
שלא תאלץ להתמודד.
שלא תריח את הצחנה הנודפת מהמרווח הפלסטי בין גופי לגופתך.
אני נודפת סבון. מרגישה טוב. יודעת שגופי יציב ונכון.
אכן, הדינמיקה הצליחה לטלטל.
סוג של רעידת אדמה קטנה. איבוד שיווי משקל לרגע. והתייצבות.

הותשתי בשקט הזה שבין גופי לגופתך.
שקט צעקן ומכאיב.
תכף תשמע נשימתי האחרונה.
תכף אכבה עצמי ממך.
ואעבור עולם.
נגמרו לי הכוחות אל המרווח הזה.
אם לא תשבר הדממה.
תבוא דומיה.