מבטך תמה ונוזף -
איך זה יתכן שאת הולכת?!
בנפשי יש נים שמתרופף,
וסביבך נכרך ומתלפף,
ונמשך - כל עוד אני מושכת.

בגבי הדלת הנטרקת,
בלבי נפעמת הערגה,
במנוסה מעולמך ניתקת,
בגופי -  הולכת, מסתלקת,
בתוכי -  נפרמת כמו סריגה...

...סיב דקיק שמסתלסל ברצף,
חוט שזור כמיהות והבטחות
מחבר בינינו כמו עצב -
כשאתה עליז - אני קורצת
כשאתה כועס - אני מפלצת
כשאתה עצוב - אני נלחצת,
מנסה לגעת מרחוק

רק בערב, כשהצחוק קולח
ואתה מושל בעולמי -
משתכרת מאותו הריח,
מגניבה מבט אל הירח,
ויודעת שאתה סולח -
ושלמה אתך ועם עצמי.