את נותנת הכל, ללא גבול
לא משאירה לך אזור בטחון
בצרידות של קולך הצלול
כל משפט אמיתי ונכון
את חושפת הכל עד הסוף
עד העצב החי, עד כאב
וקולך החודר, הכסוף
כמו אזמל שנוגע בלב
את יפה ואת כל כך אשה
כל אחד בקהל - הוא אישך
במקצב ובצליל לבושה
והילת האורות לראשך
ניצוצות ניתזים מסביבך
את דולקת, צוחקת, בוכה
שגעון שגובר והולך
התרגשות שעל סף מבוכה
כמו לוליין, את קשורה לקצה חוט
בקצה השני - מיקרופון
ואיתך כאן נחיה ונמות
עד התו הרוטט האחרון
ומנין לקחת את הקסם
ומנין שאבת את הכוח
להתיר ולזרוק את הרסן
מעפר לעלות ולפרוח? |
