את אדם חביב,
אפילו טוב, אני בטוחה.
אבל כשאני חושבת על זה
אני מתנשאת, כן.
אני מתנשאת מעלייך.
אני לא רוצה,
אני רוצה לאהוב אותך ולאחל לך שתהני, כי מגיע לך!
במקום זה אני מתנשאת.
כי איכשהו איפשהו נלקח ממני המקום.
המקום שלא רציתי,
המקום שהיה קצת לוחץ ומחניק,
אבל האויר בו היה מיוחד ולי הוא אבד.
ואת עומדת בו איתנה ומתאימה.

אני לא רוצה שתלכי משם,
האויר הזה תפור לנשימות שלך.
השאלה היא, למה הייתי חייבת לסגור את החלון?

11.12.2005

5:00 לפנות בוקר