|
נעלמת לתוך
משבצות הפלנל
אדומות ושחורות
היא שוב
לבדה
מניחה את הראש
על זגוגית מלוכלכת
מביטה אל אורות
העיר הגדולה
בשלטים של ניאון
בוערים ודולקים
רעשי העיר
שקצת מכאיבים
במושב האחורי
בעצמה מתכנסת
מול מסטיק ישן
היא יושבת בשקט
מניחה את הראש
על זגוגית מטונפת
מביטה אל נבכי
הבדידות הטורפת
בנשימות לא סדירות
מציירת עננים
מוסיפה שם גם גשם
החלון מטפטף
והיא מתכנסת שוב
בפלנל העוטף. |
|
|
אח שלי כותב
שירים נורא
יפים, למרות
שהוא בנאדם שקצת
מתוסבך עם עצמו,
אולי זה בא
מהגירושים של
ההורים שלנו
שקרו כשהוא היה
בן 7, אני לא
יודע.
אני מקשיב
לשירים של אחי
הגדול בבמה,
וחושב לעצמי
שחבל שאני לא
יכול להגיד לו
כמה אני מעריך
אותו עליהם,
ובכלל.
-אחד שמקווה שאח
שלו ייראה את זה
במקרה ויבין
שמדובר עליו |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.