דון חואן דלא שמטס / געגועים |
געגועים למאומה.
התרגשות שלא תדעך עונות,
עד קץ וצאת הנשמה.
מהומה רבה על לא דבר,
תחילה מאומה היא הייתה.
כי כמיהתי אלייך דבר אכזר,
"הו, טוב היה!" אך מה עתה?
את הצפון לאיבוד לשלוח,
מלווה בעוד כוס של שיכר.
כשהכל נהיה קטן, גלמוד,
לעומת יופייך שאת ליבי שבר.
שמא נשארה תקווה,
עת ראיתיך ברחוב חולפת.
איך ריח אהבה חזר עם משב רוח מלטפת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|