העולם, האם הוא רק אשליה?
האם אנחנו בובות לגו?
אולי אנחנו שחקנים בסרט?
קשה לי להגיד מה אני חושב.
אני מדמיין את העולם כסרט גדול אחד,
שאני השחקן הראשי וכל הזמן ישנם שחקנים חדשים,
ולפעמים נשארים ישנים.
קשה להבין אם הבמאי של הסרט רוצה שנסבול,
כי הרי אנחנו תמיד מאבדים את השחקן שהכי נקשרנו אליו
בסופו של דבר, וגם אנחנו תמיד מודעים שאנחנו נעלם.
אני לא מבין את ההיגיון, למה צריך לעשות סרט כזה יפה וטוב,
שנגמר בסבל וכאב.
הייתי רוצה לדעת כל כך הרבה, אבל זה יותר מידי קשה, כל הידע
שיש בעולם -
עדיין לא מספיק בשביל לדעת הכל... עובדה של יום ממציאים משהו
חדש, ומכיוון שאנחנו יודעים את מה שאנחנו יודעים, אבל אנחנו גם
יודעים שאנחנו לא יודעים עוד הרבה דברים שאנחנו עדיין לא
יודעים שאולי נדע. נקווה לטוב...
חיים טובים ומהנים לך ולכל סובביך רק אושר ובריאות,
שקד |
