היה קר, לא האמנתי שככה יכול להיות קיץ.
ארץ האגמים והמפרצים חייכה אלי.
היערות הירוקים, הריח של הגשם, של הטריות ששטפה אותי בשניה
שיצאתי החוצה.
בתי העץ הקטנים, עשויי העץ, שכ"כ דמו לבתי בובות, השקט והדממה.
מישהו באמת חי פה?
ארץ היופי והטוהר, השלג והקור, ארץ הדיכאון הניצחית.
האנשים שעוד הספקתי לראות היו כ"כ שונים. הלכו עם חולצות קצרות
כשאני רעדתי מקור בתוך המעיל, אנשים אפלים כאלה. רק כעבור מספר
חודשים, בדיעבד, קישרתי הכל.
המוזיקה, הבגדים והסגנון תואמים את האווירה.
כולם חיים בשגרה כזאת, מתים חיים מהלכים.
הם רצו להיות שונים ויצאו דומים. במקום הבלונד האירופאי כולם
צבעו לשחור, מה הטעם?
הם נראו אטומים, חירשים ועיוורים.
שם מקומי! בארץ הדיכאון הניצחית!
פינלנד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.