|
עיניי הבדולח הופכות עכורות
שפתיי הרוגע את זויתן משנות
טיפות הזמן קופאות במקומן
מחכה לאות מחכה לסימן
תהום הנשייה הוא עמוק עד אינסוף
מחכה מחכה שיגיע הסוף
ציפייה ממושכת נוראה מאובדן
תקטע את השקט, תן לי סימן
העלה בראשך בועה בדמותי
תנשף ותרחיף את הבועה לעברי
אמור שזכרת אמור מה שלומך
תשאיר במוחי זכרון של דמותך
נפשי הזועקת יוצאת מגבולה
מתחננת, נשנקת כל כך היא רוצה
והנה לפתע השקט נקטע
נשמתי הכואבת כבר אינה בודדה. |
|
|
לואי ארמסטרונג,
בתור ילד, היה
מתקבל למקהלה של
שלמה גרוניך?
נושא למחשבה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.