בן,

אני מניחה שעצם זה שאני כותבת לך עכשיו את המכתב הזה, הוא עוד
ממצא פסיכו-פתלוגי מרשיע שאם תבחר ותצרף אותו להודעה המאוד
רגועה ונורמאלית ששלחתי מעט אחרי שיחתנו האחרונה (והרגועה אף
היא, אם כבר מדברים...) תתקבל תמונה מאוד עגומה.

אוקיי, אז אני משוגעת.
פשוט לא רציתי להשאיר את הדברים כפי שהם (כמיטב המסורת הפרטית
שלי - סדרת מקרי פגע וברח). לא איתך.

אז בן, מתוק שלי, יפה שלי... מה יש לי להגיד? אני יודעת
שהמערכת יחסים שלנו לא הייתה מספיק אינטנסיבית כך שתצדיק את
השנאה היוקדת שאני חשה אלייך כרגע. אבל זה המצב.
הלוואי הלוואי הלוואי והיית רוצה אותי כמו שאני רוצה אותך
עכשיו. אבל אתה לא. ואני כועסת ועצובה ומבולבלת הרבה יותר
משחשבתי שאהיה (ואתה יודע כמה לעזאזל אני שונאת את הרגשות
האלה...! כמה לא קשור לאישיות שלי) אבל אני מניחה שזה סיום
הולם עבור החצי שנה האחרונה הזאת.
{רגע של השתפכות וביטול עצמי של האגו, כמה נפלא}

ואולי עכשיו, כשזו כנראה הפעם האחרונה שאדבר אלייך - זה הזמן
לקצת כנות.
בן, אני מצטערת על ההתנהגות שלי אלייך. לא ברור לי איך הצלחת
להפחיד אותי ככה, חצי שנה...
זה פאקינג שנות אור בשביל פחדנית כמוני. דרכך הבנתי כמה
התרגלתי להסתתר מאחורי הלוק הקליל והמגניב והכאילו זורם
שסיגלתי לעצמי (אני מזה מקווה שבאמת נראית ככה ואתה לא צוחק
ממש ממש בקול רם עכשיו).
זה בעצם הסתיר הרבה מאוד פחד וחוסר מוכנות ממערכת יחסים אמיתית
של רגשות וכן, גם תלות. מושג שאני מסתגלת לצליל שלו רק עכשיו,
כמה רטרו מצידי.
אז חבל שהפחד שלי ממישהו רציני הבריח אותך, וחבל שהחצי שנה של
הבלגאנים שלי עם עצמי פגעו בך... וחבל שאני נשארת פה להתבוסס
במיצי הכלבתיות המעופשים שלי. זה לא נעים בכלל.

אני יודעת שידעת שהייתי איתו אז. ואני יודעת שלמרות כל ההכפשות
וההשמצות בעצם קצת רציתי אותו. ואני יודעת שידעת את זה ואני
יודעת.
אני יודעת שלהזמין אותו לבלות איתי בבית, במיטה, שלושה שבועות
זה סותר בצורה הבוטה ביותר את המושג אפלטוני. כנראה שלהגיד
מצטערת זה קצת לא רלוונטי כבר... מצטערת.



אני מקווה שעכשיו כבר הספקת או תספיק בקרוב להתנחם (?) או
לחגוג את המצב החדש בחברת איזה כוסית ארוכת רגליים, עם סטייל
ואישיות, קסם אישי ושנינות וכריזמה ואוצר מילים ממש ממש גדול.
כי כמו כל האנשים שאני מעריכה ואוהבת גם בשבילך אני רוצה את כל
מה שתאחל לעצמך, גם אם זה אומר שלי קצת כואב.

וכנראה עכשיו, כל מה שנשאר לי לעשות זה לפרוש הצידה ולהתגבר
עליך. למרות שזה באמת הדבר שיש לי הכי פחות חשק לעשות.

אכבה את עצמי בדרך היחידה שאני מכירה: ג'ין וטוניק וגברים בלי
שם... למרות שאני לא לגמרי זוכרת האם זה הגברים או האלכוהול
שאמורים להיות זולים. ואולי מומלץ לברר את זה לפני...
(הניסוח הכי רומנטי - פיוטי שמצאתי למצב הכי עצוב).

כי מאמי שלי, הגלידה שלנו נמסה.
{בדיחה(?) פרטית}

אני.