התעוררתי מן השינה הארוכה
בעיניים נפוחות ובגוף כואב
אל האור והאויר שננשמים בכבדות פנימה.
אם היה אפשר, לא הייתי קמה בכלל, אלא
ממשיכה לפעול
בחלום שנשכח תוך רגע קט
ולא מקיצה אל זכרונות ומלחמות שווא.

אם היה אפשר, הייתי ישנה בבלתי אפשרי
ובחלקים המדהימים שלא היו הופכים אף פעם
למובנים מאליהם, אלא לנצח
פועמים ומתפעמים, נותני תקווה.

אם היה אפשר, הגוף היה עף הרחק
ולא שב, כבדותו, כבדות הנשימה, כבדות
הכובד הכואב בפסיעותיו ודמעותיו
הכל היה תם ונשלם
הכאב היה נשכח, האכזבה והעזיבה
היו נוטשות, ואני הייתי שבה
למיטה, שבה אל השינה הארוכה ואל
החלום המחבק.

10.12.2005