אמרת שאתה אוהב את חיוך הירח
ואת תנודת האויר סביבנו, את
הנשיקה שגנבת בחשאי, שקטה וחיוורת
כילדה, אותה תמיד טענת כנגדי
אימצתי אותך בחיבוק הנשמה וברעדת ידיי
נשמתי ללא פחד באמונה, והסכמתי ליפול
אל גבול התהום נאחזת בך
ואתה, ניסית להרגיע את ליבי
אמרת שגם אתה מרגיש אבל החשש דופק
בדלתנו ומאיים להישפך כולו אל הים
והבלבול והרגש והביחד והלבד,
והלבד שבביחד, והלבד שנכחד כחיה פצועה
ברגע של ביחד...
לא יודעת. רוצה לבכות, לבעוט,
לשכוח את הביחד והלבד יחדיו.
את חיוך הריח שרחק, את החיבוק והתנודה,
להיוותר עם השקט והכישלון מכורבלת עם
פחדיי במיטה הקרה.
רוצה לאהוב ולרצוח את האהבה
לחבק את עצמי עם דמעותיי ואולי אחר כך
לחבק את הבא.
9.12.2005 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.