"אאאאארררריייייאאאאאללללל!!!!! מה נשמע אחי? שניייים שלא
שמעתי ממך!"
"כן, באמת לא דיברנו מלא זמן. אז מה קורה?"
"הכל בסדר! סוף סוף נפטרת מהשרמוטה, אז יש זמן לחברים, אה?"
"נו אחי, אל תרד לי על המצפון, אני יודע שהייתי חרא..."
"שטויות אחי, ככה זה עם כוסיות. אז מה, יוצאים לסיבוב?"
"ברור"

ככה זה התחיל. ככה זה תמיד מתחיל אחרי שהיית עם מישהי הרבה
זמן. אם קודם היית מנותק קצת מהעולם, עכשיו אתה מתחיל לחזור
אליו. לאט לאט אתה מתחיל לחדש את הקשרים עם החברים הרחוקים
יותר, לצאת שוב לאותם המקומות. רק אתמול נכנסתי לחדר החיים
שלי, וגיליתי שהוא מאובק קצת. טיפה מוזנח. שנה הייתי בחו"ל,
ועכשיו אני חוזר פתאום, מקווה שהכל יהיה אותו דבר.

בהתחלה גם היה לי דחף של כעס. אחרי שהכל היה וורוד, אני חוזר
לחדר אפור ומאובק. במשך שנה לא התקדמתי בכלום. אז בשבועות
הראשונים התקשרתי לכל מי שלא דיברתי איתו מלא זמן. ניערתי אבק
מעל הקשרים הישנים.
אני חייב להודות שהמראה הראשוני היה די מזעזע. הבנתי פתאום את
כל האנשים האלו שפשוט מתיישבים באמצע החדר, מסתכלים על ההזנחה,
על האבק, ולא מסוגלים לזוז. פשוט יושבים ככה, משלימים עם זה
שמי שנזרק מגן העדן נשאר עם העפר והאבק, דועכים להם לאט לאט.
אבל הבטחתי לעצמי שזה, לפחות, לא יקרה לי.

"אז מה נשמע אחי? ראיתי שנעלמת עם מורן באמצע המסיבה
לאנשהו..."
"אה, כן, היה מעניין..." וחייכתי לעצמי חיוך נבוך.
"ממזר. לפחות חזרת לזיין... אתה רוצה אותה גם לעוד? שמעתי שהיא
די מחזיקה ממך, נראה לי שיש לך אחלה מצב אחי"
"נראה... לא מי יודע מה בא לי להמשיך את זה יותר מסטוץ"
"איך שבא לך אחי..."

ואחרי שכבר ניערת את האבק בבית, אתה לא רוצה לעלות שוב על הדרך
שפעם הביאה אותך למקום הכי מאושר בעולם. חם וטוב לך בבית.
החלפתי את המנורה הישנה שעל התקרה למשהו יותר יפה, התחברתי עם
כמה אנשים חדשים.  

"אחי, ת-ת-ע-ו-ר-ר!"
"מה?"
"תפסיק להיות כזה מנותק, תשתחרר קצת, בקושי נגעת בבירה ואתה גם
לא מדבר הרבה מתחילה הלילה. אתה מדוכא כזה או משהו?"
"לא, זה בסדר..." עניתי וחייכתי. לרבע שעה הקרובה גם ניסיתי
להראות כאילו אני משתתף בשיחות. הדמות הדמיונית שלה חייכה אלי
משולחן שפעם ישבנו בו, בצד השני של הפאב.

כשאתה עם מישהי הרבה זמן, היא הופכת לחלק מהחיים שלך. לכן טבעי
שכמעט כל דבר שאתה עושה אחרי, עשית גם איתה, ואתה תיזכר. לכל
מקום שתלך כמעט גם הלכת איתה, ואתה תיזכר. לפעמים אתה גם לא
בטוח שזה רע... אבל אתה בטוח שזה קורע אותך מבפנים.

והזמן עושה את שלו. בסופו של דבר תעבור הלאה. בהתחלה ישר הורדת
את התמונה שלכם מהשלוחן, ומחקת את המספר שלה מהחיוג
האוטומאוטי. ועכשיו, אחרי deley ארוך ומעצבן, התמונה שלה גם
ירדה לך מהראש. והיד שלך לא תרצה לחייג את המספר שלה בכל פעם
שתרים את הטלפון.
אולי אפילו תמצא עוד חברה רצינית...

"רק אל תגיד לי שאתה נכנס שוב פעם לקשר רציני..."
"אל תדאג אחי, זה לא ממש רציני... למרות שיש בה משהו, בילדה
הזאת"
"אעלק לא נכנס עוד פעם..."

אתה אולי חושב שחזרת פתאום לאותו מקום וורוד, זמן קצר אחרי
שחשבת שהתגברת על האהבה שהייתה לך. חלק מהאנשים חושבים ככה עם
החברה הרצינית הבאה. חלק מהאנשים מגלים שהם נורא מאושרים כשהם
סתם מבלים עם חברים וידידות, ומזיינים מהצד מדי פעם. חלק גם
הוכיחו לעצמם שהם התגברו עליה סופית.

"אז שמעתי שיצאת בדאבל דייט עם מאיה והחבר שלה... אתה מזוכיסט
או משהו?
"תראה, חצי שנה אחרי כבר הייתי מסוגל. ואני שמח, כי אני לא
מרגיש אליה כלום יותר.. ממש כלום." ובאמת התכוונתי לזה.
"סבבה אחי... סוף סוף עוברים הלאה..."

אבל דבר אחד משותף לכולם. פתאום אתה מרים את הראש, ורואה שאתה
עדיין נורא רחוק מאיפה שהיית. והיא, מביטה אליך בעיניה היפות
משם... מהחדר הוורוד שעל הירח. מחייכת.

פעם, נורא אהבתי ילדה עם עיניים נורא יפות. והיא אהבה אותי.
והאהבה נגמרה. ואני מאושר, ויש לי חברים, וכיף לי וטוב לי. אבל
לאותו חדר וורוד עוד לא חזרתי. האושר המושלם... איבדתי אותו,
אולי לנצח.