עמוק לתוך הלילה,
הרבה אחרי חצות.
היא יושבת לבד,
לא מפסיקה לבכות.
רועדת מקור,
משחזרת כל מילה.
חנוקה מבכי,
נזכרת בכל תנועה.
יושבת מכורבלת,
ולא מפסיקה להרהר,
איפה טעתה?
היא לא מצליחה להזכר...
הדמעות חוזרות,
הזכרונות צפים,
הוא בכל מקום...
היא נשברת מבפנים.
הערפל יורד,
אבל היא מעדיפה להיות לבד.
לארגן מחשבות,
להשאיר אותו בצד...
שוכבת על הדשא,
והתמונות זו אחרי זו עוברות.
עוצמת עיניים...
ושוב פניו מופיעות.
עדיין לבד,
מעכלת את מה שקרה.
עדיין בוכה,
מבינה שהיא אבודה.
מרגישה לבד.
כמו שלא הרגישה אף פעם,
איבדה את שניהם.
ואחד בטוח לעולם.
עמוק לתוך הלילה,
הרבה אחרי חצות,
היא עולה, בוכה
ומבינה שנשאר רק לחכות... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.