אני רוצה שציפרניי יהיו גזוזות בעדינות
ואוכל לארח אותך על שטיחי
בביתי שמזכיר את המערב הפרוע
נוכל לפתוח את החלון מבלי שיהיה החוץ כפוי בבעלי דעה
ואז נוכל להיות חברים שלו סוף סוף
נוכל לשחק דמקה על המיטה באמתלה של חוסר מקום

ראשי סחרחר ולבי חסר מנוחה
לא אוכל לישון לעולם עד שאדע
עד שלא אהיה עוד כאילו נושאים אותי, ילד חולה וישנוני, על
ידיים, למרפאה, במחצית הלילה
עד שלא תשכבי איתי
בחוץ או בפנים
כשיורד גשם ורועש על זגוגית או כשניתן להתהלך עירומים לאחר
הזיון,
לצאת למרפסת בעוד אתה חושב "לצאת להתאוורר" ולמען האמת תוך רגע
מזיע לגמרי
עד אז, אם אתה לא יכול לישון, לך למקום בו אנשים אינם ישנים
ובמקום לשים רגליים יחפות על עדן חלון וכשעל עדן החלון הזה
עומדים ספרים ניירות בקבוקים ולאק
ותחתיו נעלי בית, חתול, מאפרה
במקום זה לשים תמונה שמצאת באינטרנט של הדברים האלה ומתחתיה
לציין "זה לא אני בתמונה"
אך היכן כל הדברים האלה?

מתי אוכל לכתוב?
מוזיקה מחביאה אותי בחיקה - מדברת במקומי ומערסלת את דעתי
אך אינני יודע לעשות מוזיקה. אני מדמם ואני אומר "אני יפה"
מדוע לא מעריכים את יופיי? - כאם לביתה אני אומר לעצמי "זהו
יופי לא קונבנציונלי"