עיר אפלה
נפתחת בפניי
אורות ישנים
מהבהבים
כמו היו שקר בעיניי
ואני במושב האחרון
מביט על הילד
הוא מביט בי בחזרה
געגוע מארץ רחוקה
לא חדל להניח לי ליפול
אני צולל במבטיי
אבל לא יכול שלא
לראות אותם
הם קיימים
בעיר אפלה
נשענים על ברזלים
מבקשים את הרצפה לישון
רצים בין הגינות לספסלים
אל חדרי המדרגות
שם אני לא עומד
שם אני לא יודע
הם קיימים
הם נראים
ואני חולף באוטובוס לילי
מבקש את האהבה
את השתיקה מהצרחה
את הגבולות לקרוס
גם אני ידעתי פעם
להביט בעיניים
לראות את הפנים, לראות את הידיים משחקות בכיסים
מביט בצללים
הם קיימים
הם נראים
ואני במושב האחורי מביט על עוברים ושבים
מכניס אותם לרשימה
אבל בחוץ ניידת משטרה
משנה את הכללים בחזרה
עיר אפלה
אורות ישנים מחזירים אותי לארץ רחוקה
געגוע ישן שנמלט מפני
השאיר בי סימן
ופתאום מן החושך אל האור
הכול נשכח, שום דבר לא קרה
אני יכול לצאת מן המחבוא
אני יכול עכשיו להפסיק לפחד
אבל הם יופיעו בחדרי המדרגות
הם יופיעו בספסלים, בצמתים הדחוקים
יגלו לי שוב
שהם קיימים