ואני זוכר
איך בלילה ההוא
שאלת
מה עושים שאי אפשר לפתור
את כל השאלות
ואני זוכר
שרציתי לצחוק
אבל משהו בי
לא נתן לזה סיכוי
גם איתך לאהוב
זה נשמע חסר סיכוי עכשיו
ועצרנו את הרכב
מול הים
איפה שהירח נעלם
כול אחד עם החשבון שלו
ברדיו
היו מאזינים שסיפרו על חייהם
ורק אנחנו התפתלנו בתוך עצמנו
מרוב כאבים
לא ידענו מה אמיתי
ומה הגיע אחרי
ואני זוכר, שבכית
לא יכולתי לומר לך דבר
אז הלכתי לראות
איך הבתים נעלמים בחשכה
גם אנחנו היינו שם
אולי יום אחד נהיה שוב
כל אחד מחפש משהו
ואנחנו כאן באמצע כביש
לא יודעים לאן הולכים
אז מבקשים לחזור בלי לדעת לאן
שאלת אותי, אם פעם עוד נהיה מאושרים
ואני שאלתי מה זה אושר
גם אצלנו אין סיכוי להתחיל מהתחלה
אולי פעם אחת זה היה מצליח
שהיינו יותר צעירים, ידענו לברוח שהיינו צריכים
את הלילות העברנו בחיפוש
אחר ימים שקטים
בימים, לא עשינו דבר
ואני זוכר
שצחקנו, שלא היה על מה
ואולי אצלנו יש עוד מקום לבקשות
יש כאלה שמתפללים כול היום
ובלילה, חוזרים לבית ריק
ואני זוכר שלא היה לי הסבר
למה תמיד אנחנו ננעלים בחוץ
מחוץ לסיכויים, מחוץ לאפשרויות
כתבתי לך פעם יומן, אחר כך זרקתי אותו
גם שירים הפסיקו להיכתב מעצמם
אולי עכשיו, זה תורי
ואני זוכר שאהבתי אותך
ואת לחשת לי, שעדיף לעזוב
אבל באמצע שום מקום, לא ידענו לאן
והירח? הוא המשיך להיעלם |